liat_b - הבלוג של ליאת בכרך - עיתונאית וכותבת תוכן

אתמול התקשרה אלי המזכירה המחליפה של המזכירה הכועסת תמידית. קבענו תור להחזרת עוברים "בואי לאסוף את הילדים שלך מחר בשמונה וחצי בבוקר". בגמגום תוקפני עניתי לה "את ממש.. ממש... מממספרת בדיחות קרש." בלבי הייתי הרבה יותר אגרסיבית ואיחלתי לה זוועות ונצורות. כשהגעתי לבית חולים הלבישו אותי בחלוק בצבע פיסטוק, אופנת בלינסון דה- לה שמטע. והכניסו אותי […]

ליאת בכרך - עיתונאית וכותבת תוכן

06/08/2015


Shoutout-to-the-super-hero-pregnant-mommas-around-the-world-ya-all-ROCK

אתמול התקשרה אלי המזכירה המחליפה של המזכירה הכועסת תמידית. קבענו תור להחזרת עוברים "בואי לאסוף את הילדים שלך מחר בשמונה וחצי בבוקר". בגמגום תוקפני עניתי לה "את ממש.. ממש... מממספרת בדיחות קרש." בלבי הייתי הרבה יותר אגרסיבית ואיחלתי לה זוועות ונצורות.
כשהגעתי לבית חולים הלבישו אותי בחלוק בצבע פיסטוק, אופנת בלינסון דה- לה שמטע. והכניסו אותי לחדר חשוך שרק פנס אחד דלק בו. הפנס היה מכוון לכיוון כיסא המטופלת. הערפד שישב מולי הזדהה בשמו המלא ושאל כמה עוברים אני רוצה שיחזירו לי. בהתחשב בגיל ובעבר המפוקפק שלי, הוא ממליץ על החזרה של שלושה עוברים. אבל אם אני מתעקשת הוא יכול להחזיר ארבעה. הבעיה היא שכולם יכולים להיקלט.
יצאתי להתייעץ. עמדתי בקצה המסדרון הארוך עם החלוק שלי.
"מה זה דוד, איפה אנחנו?" קול מיואש וצורמני בקע מהקצה השני של המסדרון.
"לא יודע, רונית, בואי נעוף מכאן כבר הביתה. נשבע לך, חוזר לכאן רק אחרי שיש לך צירים סדירים. נשבר לי כבר ללכת ולחזור כל פעם שכואב לך משהו"
"אמאל'ה דוד, איפה אנחנו?"
"את הבנת אותי רונית? פעם הבאה שאת רוצה מוניטור את לוקחת את אמא שלך."
"בוא נשאל אותה, איך יוצאים מכאן. היא אחרי לידה." היא הצביעה עלי עכשיו. בין מחלקת ההפריות למיון יולדות מפריד מסדרון ארוך אחד של אושר.

"מזל טוב. איך יוצאים מכאן?" הצבעתי בחזרה לכיוון שממנו הם באו.
היא נמרחה על ספסל והתחילה לבכות.
"אני לא יכולה יותר דוד, אין לי כוחות".
"הנה רונית, תראי אותה. היא כבר אחרי הכל. לא רואים כלום. רק טיפה בטן. מה יש לך בן או בת?" הוא דיבר אלי בקול רך ואבהי.
"רביעייה". עניתי, מה שגרם לרונית לחדש את הבכי והפעם הרבה יותר חזק.
"דוד, מה יהיה? עם אחד אני לא מסתדרת."
נכנסתי בחזרה לחדרו של הערפד בצליעה, כדי להיראות אמינה.
"דוקטור, תחזיר את כל הארבעה". הרגשתי גיבורה ואף אחד לא יכול היה לקחת את זה ממני.