מערבלת - הבלוג של חן קלימן

טעים הצימעס הזה

צימעס מעודכן לט"ו בשבט, והמלצה על תיאטרון יידישפיל. כי איך אומרים, ביידיש זה יותר טעים.

חן קלימן

01/02/2015


 

IMG_3448

פעם הזמנתי חברים לשבת טשולנט. והטשולנט שלי, למרות שהוא מבוסס על מתכון של אהרוני הבוכרי, הוא כל כך אשכנזי שראוי לקרוא לו טשולנעט, עם עיסת שעועית וגריסים מתקתקה, ושזיפים מיובשים בתחתית, וכמובן מלך הסיר הקישקע. ולמה זה חשוב לפוסט על צימעס? כי החבר, לא משנה מאיזה עידה, ישב ואכל ומלמל שוב ושוב: טעים הצימעס הזה.

מתי הפך כל האוכל האשכנזי לצימעס? מי המציא את הבדיחה שהתבלין המרכזי הוא סוכר? למה עולבים לפני כל פסח וראש השנה בגפילטע - רק כי הוא לא יכול להחזיר? האוכל האשכנזי הוא הרי תרבות מפוארת של בישול מתוך מחסור ומתיחת המזון, של אוכל מזין אבל גם מחמם ומנחם, של צלחות מהבילות על שולחנות עץ כבדים בחורפים המושלגים של אירופה. וזה האוכל של השורשים שלי, דור שלישי בארץ, שעל השולחן בבית הוריי כיכב אוכל ישראלי של חביתה וסלט ירקות ואשל. ועם זאת, סבי הכין כבד קצוץ מופלא, והחזרת היתה חריפה יותר פעם, והצימעס בפסח (הידוע בכינויו "לא שכחנו להגיש משהו?") היה אהוב על סבתי מאד מאד.

IMG_3449

קדחת היידישקייט הזו מקורה בהצגה "מקווה" בתיאטרון היידישפיל. "מקווה", שמתרחשת כולה ב(ניחשתם נכון) מקווה ירושלמי, נכתבה בעברית (ע"י המחזאית הדר גלרון), ותורגמה ליידיש עבור התיאטרון (תרגמה את המחזה לאה שלנגר). בחירה מצוינת של התיאטרון, גם בגלל שהצגה היתה הצלחה מסחררת בגירסתה העברית, וגם בגלל שהפעם ביידיש זה באמת נשמע טוב. הקהילה הדתית הסגורה נפרשת על הבמה, מאירה צדדים פחות מוכרים בעולם הסגור והלעיתים סוגר של הנשים הדתיות, הכנועות לבעליהן ולדבר תורה, ומציירת את הקשיים שבשינוי חברתי. אחרי כמה דקות של הסתגלות לתרגום (שלא כמו בטלוויזיה, התרגום מופיע מעל הבמה), אפשר להתרווח וליהנות מהסיפור, מהמשחק המצוין (טרייסי אברמוביץ מפליאה בתפקיד הבלנית המבוגרת, המתעקשת לשמר את המצב הקיים בכל מחיר), ומהשפה המתגלגלת.

"מקווה" בתיאטרון יידישפיל. צלם: ז'ראר אלון

"מקווה" בתיאטרון יידישפיל. צלם: ז'ראר אלון

והיידיש מתגלגלת. יש בה משהו עגול, מתנגן ומנחם, עם כל השלף שטאנדע, והאבי געזונט, והזייער גוט. היא מזכירה לי את סבא וסבתא, ואת המורה שלי ליידיש מהתיכון (חמש יחידות, רק שתדעו), וניגון של שורשים שלא ידעתי שיש לי. אז בישלתי צימעס.

IMG_3442

צימעס פסיפלורה

רגע, מה עושה הפסיפלורה בשטעטעל?? רק טוב. המיץ נותן קצת חמיצות, והגרעינים עושים קראנץ' מגניב בשיניים.

מצרכים:
5 גזרים
6 משמשים מיובשים
צימוקים או חמוציות או צימוקים וחמוציות
חצי כוס מיץ תפוזים
2 פסיפלורות
כף סוכר חום (אפשר גם אגבה)
כף חמאה (או שמן)

IMG_3446

אופן ההכנה:
1. קולפים את הגזר וחותכים לעיגולים.
2. חותכים את המשמשים המיובשים לקוביות.
3. מכניסים את כל החומרים לסיר. מביאים לרתיחה קלה ומנמיכים את האש.
4. אחרי כמה דקות בודקים שהרוטב טעים - מתוק מידי? הוסיפו מיץ תפוזים או לימון. חמוץ מידי הוסיפו סוכר.
5. מבשלים עד שהגזר רך, ומצופה בזיגוג טעים ונעים ומבריק. במקור הגזר רך מאד - אני מבשלת אותו עד שהוא אל דנטה.
6. מגישים חם, ולא שוכחים להיאנח בפולניות מרוב עונג.

IMG_3451

הפוסט מוקדש לזכרו של סבי, דוד פיינשטיין, שהחודש מלאו שלוש שנים למותו, ואני מתגעגעת אליו.