זקני הכפר

הגמוניה גברית-קפיטליסטית, ירידת מניית העוני והידרדרות המחקר האקדמי. דברים חדשים שארנה קזין למדה בועידת הנשיא

ארנה קזין

26/06/2011


עברו ימים אחדים מאז שנגמרה ועידת הנשיא בירושלים – יומיים וחצי של דיונים על העתיד בהשתתפות האליטה הניאו-ליברלית המערבית, המיודדת עם ישראל – וזהו זמן טוב להביט לאחור ולסכם.

הוועידה של הנשיא שמעון פרס, שאורגנה להפליא, וניכר כי הושקעו בה המון כסף ולא מעט מחשבה, הצטיינה בהומוגניות מרשימה: רוב מוחלט של הדוברים היו גברים, כמעט כולם אירופאים או אמריקאים, כמעט כולם בני ארבעים עד שישים פלוס, כמעט כולם בעלי ממון רב, כמעט כולם מחזיקים בעמדות ימניות בקשת האידיאולוגיות הכלכליות. בלטו בחסרונם: פלשתינאים, ערבים אחרים, אפריקאים, נשים מכל עדה ולאום (היו רק מעטות מאוד), רוסים (היו רק מעטים מאוד), אסייתים (היו שניים שלושה) מבקרי כלכלת השוק, פעילים בארגוני מחאה ובארגוני סיוע לא ממשלתיים, נציגי עובדים, אנשי ספר ורוח (היו רק מעטים מאוד).

והנה כמה דברים שלמדתי בימי הוועידה:

1. מנכ"לים ונשיאים של חברות טכנולוגיה ענקיות – ובהם רנה אוברמן, מנכ"ל דויטשה טלקום, ליאו אפותקר, מנכ"ל היולט-פקרד, איוון סיידנברג, מנכ"ל וריזון ואחרים – מדירים שינה מעיניהם בגלל בעיה אחת: אבטחה. "אנחנו צריכים לייצר עולם דיגיטאלי", אמר אפותקר, מנכ"ל HP, "והדבר היחיד שעומד בינינו לבין הגשמת החלום היא האבטחה. זה פשוט מפחיד מה שקורה שם בחוץ". מנהיגי תעשיית התקשורת פוחדים שכל מה שהם בונים ייהרס בגלל גורמים עוינים שמנסים לפרוץ תוכנות ולעשות בלגן. המשמעות המיידית: הם מתכוונים להשקיע לא מעט בפתרון בעיות אבטחה. זה טוב, מסתבר, לתעשיית ההייטק המקומית. לא ברור עד כמה זה טוב לחופש המידע.

2. באי הוועידה, אנשי העסקים, הכלכלה, החזון הטכנולוגי והממון, לא מטרידים את עצמם באופן מיוחד בסוגיות חברתיות-כלכליות כמו עוני בעולם המפותח, או עוני בעולם העני, או עוני וניצול הכרוכים בייצור מוצריהם המתקדמים בארצות אסיה השונות. הם עסוקים בעיקר במשקים ובנתוני צמיחה. רוב הדוברים שיבחו את כלכלת ישראל, גמרו עליה את ההלל, וניכר שאין להם מושג עד כמה כושלת הכלכלה שלנו כשמביטים בנתוני העוני ובפערים הכלכליים שהיא מייצרת. גם שמעון פרס, המארח, נהנה מדברי השבח על כלכלת ישראל ועל המוח הישראלי המשובח, ועושה רושם שאין לו שום מושג עד כמה כושלת כלכלת ישראל בהקשרים של עוני, פערים כלכליים, ניצול וכיוצא באלה היבטים אנושיים של כלכלה.

3. אנשי העסקים האירופאים נבדלים מאחיהם האמריקאים והישראלים בעניין אחד מובהק: הם מוטרדים מעניינים סביבתיים, מזיהום אוויר וממשבר האקלים. ניכר כי הסוגיות האלה – עסקים, צמיחה, טכנולוגיה, סביבה ואקלים – אינן מנותקות זו מזו בעיניהם. אנשי העסקים הישראלים, לעומת זאת, בכלל לא יודעים שיש משבר סביבתי. ענייני סביבה נדונו בוועידה בהשתתפות ישראלים רק בפאנל מיוחד, מול קהל מצומצם, שעסק בנושא הסביבה. אנשי העסקים האמריקאים יודעים שיש משבר אקלים ומתעלמים ממנו בדרך כלל, או חושבים עליו בהקשר של הזדמנויות כלכליות ועסקיות. האירופאים עושים רושם שהם מודאגים באמת. הם מביאים את המשבר בחשבון עסקיהם ומעלים את הסוגיות הסביבתיות כשהם מדברים על עתידם.

4. בשיחה איתה, דיברה יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות ונשיאת אוניברסיטת בן גוריון הפרופ' רבקה כרמי על כך שאנחנו עומדים השנה בסופו של "העשור האבוד" של האקדמיה הישראלית – עשר שנים לקיצוצים הגדולים בתקציבי האוניברסיטאות. זהו עשור שבו נפגעו אנושות המחקר הבסיסי והמחקר לשמו בכלל, ומדעי הרוח בפרט. כרמי מדברת על האתגר העומד לפתחה של האוניברסיטה: להמשיך להחזיק במחקר הבסיסי ובמחקר לשמו מול הכוחות האיתנים והדורסניים של השוק ושל האינטרסים שלו. הדרך שלה באוניברסיטת בן גוריון: לעודד מחקר בסיסי, אבל לנסות להשקיע בחוקרים בסיסיים שיש במחקרם גם היבט יישומי. למשל, פרופ' סמדר כהן שחקרה במשך שנים אצות מתוך סקרנות אינטלקטואלית גרידא. המחקר הבסיסי שלה באצות הוביל לאפליקצייה ישומית: כהן הצליחה להפיק חומר ביולוגי שמונע נמק ומחייה רקמות (או משהו דומה) אם מזריקים אותו לאדם מיד אחרי שלקה בהתקף לב. התגלית הזאת הופכת בימים אלה לפרוייקט עסקי גדול. "מחקר יישומי הוא כבר לא מלה גסה אצלנו", אומרת פרופ' כרמי, "וזה לא בהכרח רע, אם אנחנו מצליחים גם לשמור במחקר על המוטיבציה של הסקרנות האינטלקטואלית לשמה".

5. עוד סיפרה יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, הפרופ' כרמי, על מהלך כלל אוניברסיטאי שיטפל בקיר הזכוכית האקדמי המרחף מעל ראשיהן של נשים בתארים המתקדמים ויפרק אותו בזריזות. פרטים יתפרסמו בשבועות הקרובים.

6. בפאנל שהשתתפו בו אנשים שיש להם אינטרס וידע בתחום האנרגיה – ובהם ד"ר מיקי הרן, ראש התוכנית לניהול סביבתי בקריה האקדמית אונו, ד"ר הרולד ויניגר, לשעבר מדען ראשי בתאגיד האנרגיה "של", ויהודה ברוניצקי מחברת אורמת תעשיות בע"מ, שמפתחת פתרונות לאנרגיה ירוקה – עלה שהכל בסיפור הזה מסובך מאוד. הנפט הגולמי בעולם אכן הולך ואוזל; בתחומה של ישראל יש מרבצי גז ופצלי שמן, שיכולים לכאורה לשחרר אותה מתלות בארצות הנפט, ולצמצם את פליטת הפחמן הדו חמצני, אבל הייצור כרוך בכל מיני בעיות סביבתיות אחרות. כל התחליפים לנפט מייצרים בעיות חדשות – ניצול שטחים רחבים שאינם בנמצא אצלנו, זיהומים מסוג חדש, סכנות בריאותיות וכיוצא באלה. כך או כך, מדבריו של פרופ' יוגין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, עולה שהממשלה לא ששה לפתור בעיות ולשאת באחריות לעתיד, אין כוונה לקבל החלטות, יש כוונה לחכות ולראות מה יקרה. אם יהיה מאוחר מדי, לא נופתע.

7. מנכ"ל ויקיפדיה ג'ימי ויילס הוא אדם שופע קסם, עניו ונבון למראה. המפעל שלו הולך ומתפתח. לדבריו משגשגת תרבות של עריכת ערכים בהתנדבות בויקיפדיה במאתיים שפות שונות – רובן רק בכמויות קטנות - והוא מבטיח שאנשי ויקיפדיה משקיעים ביצירת פלטרפורמה שתאפשר לגולשים להעריך את הדיוק של הטקסטים באתר, לתקן, להגיב, בצורה נגישה יותר, ובאופן שיגביר את אמינות האינציקלופדיה החופשית.

מתוך הבלוג של ארנה קזין - לאן הולך הכסף