מתייפחת שבעתיים

תחרות יריקות לכיור, צחצוח הדדי זה לזה, אריות ששואגים בחדר האמבטיה ומפגש עם מר ניקיון. יצירתיות ושיווק בדרך אל צחצוח שיני הילדים

הדס אילון כרמי

29/06/2011


אצלנו בבית הצחצוח הוא משחק. אני מודה שלא התחלנו מהשן הראשונה. אני בעצמי שונאת לצחצח שיניים, לכן דחיתי ככל שניתן את העברת העול לבנותיי. התחלנו קצת אחר כך, כשהבנתי שאין מנוס וחייבים ללכת בדרך אל חזור זו ולהטמיע את חשיבות הצחצוח. אוף.

אז התחלנו ב"צחוקים", עברנו את כל סוגי החיות ונתקענו על שאגות אריה. באמת שזה עבד, לפחות בגיל שנתיים, עד שנמאס לה לקטנה להיות אריה והיא הכריזה על שביתת צחצוח.

עברנו למשחק חדש – לצחצח את הלשון בסוף כל צחצוח- תראי כמה זה מדגדג.

ואז מגיע שלב ה"לבד". אני לבד. יכולה, רוצה, חייבת. וכל צחוק וכיף שהיה לפני כן – נמוג.

אז מה עושים עם סרבני צחצוח? טוב, תלוי כמובן באיזה גיל.

מבחינתי, בגלל היסטוריה גנטית מזעזעת – צחצוח שיניים לפני השינה הוא עניין של חיים ומוות. חובה כמעט כמו חגורת בטיחות. אז אין דבר כזה שאין דבר כזה. וכמו על חגורת בטיחות אין ויכוח – גם כאן אין ויכוח. זה לא מאבק כוח, זה לא בכפיה, זה פשוט חובה. הם מבינים.

צחצוח מול הטלוויזיה

ומה אם הילד נשכב על הרצפה ומסרב להיכנס לחדר האמבטיה? מכינים מבעוד מועד מברשת, משחה וכוס ומתחילים להסביר בשקט על חיידקי הפה (סיפור יצירתי ביותר, כזה שלא יביא חלומות רעים אבל יגרום להם לא לרצות שיהיו להם בפה כאלו…) ובזמן שהם פותחים את פיהם בתדהמה – מצחצחים. מהר, בעדינות ובדיוק. וזה בסדר לעשות את זה גם כשהם יושבים או שוכבים על הרצפה ליד דלת חדר האמבטיה. כשמשהו חשוב לנו ואנחנו מתעקשים עליו בנחישות וברגישות – הם בסוף מבינים את זה.

אפשר גם לסכם על סיפור נוסף לפני השינה למי שמצחצח יפה, אפשר לסכם שעושים את זה מול הטלוויזיה (המסיח הלאומי), אפשר לעשות תחרות מי עושה פרצופים מצחיקים מול הראי – ועוד. ואפשר פשוט להתכונן למשימה מבעוד מועד ולשוחח עם הילד לפני זמן הצחצוח. סכמו איתו על איך זה יתבצע – מי יצחצח למי (גם הוא יכול לצחצח לך), ואם הוא רוצה לבד אז מי קודם (קודם אבא ואח"כ את/ה או ההיפך), מתי מדגדגים בלשון, איזה קול של חיה עושים ועוד סיפורים יצירתיים כאלו ואחרים.

יצירתיות ושיווק

זכרו לשנות כל כמה זמן את הטקס. אל תתייאשו אם הרעיון המצוין החדש שלכם עובד שבועיים ואז כבר לא מחזיק מסך. אנחנו כרגע בשלב הדרמטי – עברנו מסיפור להמחזה. "אוי, היא פותחת את הפה, בטח יגיע ממתק תיכף… לא, תתחבא, זו המברשת – תראה כמה קצף היא עושה! תתחבא מאחורה לכאן היא בטח לא תגיע. אוף, היא משפשפת אותי…"  וכיוצא בזה.

תחרות בה צריך לעשות יותר קצף מאתמול, או לירוק את השאריות הכי רחוק לכיור ועוד מגוון הפעלות תחרותיות יכולות לעבוד היטב.

לגבי ספרים – בגיל שנתיים קריוס ובקטוס לא בא בחשבון. יש בו מן השעשוע, ולקחנו משם להמחזות הקטנות שלנו, אבל בחלקו הוא מפחיד מדי. אתם לא ממש רוצים ליצור אצל הקטנטן עוד סיבה לבוא אליכם למיטה בלילה, נכון? אז וותרו.

יש את "מר נקיון" החביב, ויש מלא מלא סיפורים שאפשר להמציא. שוב, יצירתיות היא מילת הקסם. יצירתיות ושיווק.

עצה נוספת ואחרונה: לא מומלץ להעמיס משחה. בגילאים הקטנים הם בולעים את הרוב – וזה לא ממש חומר ידידותי.