האם בג"צ באמת עצר (בינתיים) את הגירוש?

בעוד ההליך המשפטי מתקיים וכאילו נעצר הגירוש, ממשיכים מבקשי המקלט לקבל זימונים לשימוע לפני גירוש, יום יום. הכליאה בסהרונים ממשיכה להתקיים וגרוע מזה, בעוד אנו מדברים נמשך הגירוש השקט

צעדת הפליטים. צילום: אסתי סגל

**** עדכון 2.4.18 מתוך הודעה שנמסרה לעיתונות 

מדינת ישראל ונציבות האו"ם לפליטים הגיעו להבנות משותפות חסרות תקדים באשר לסוגיית המהגרים. נציבות האו"ם לפליטים תפעל ליציאת אוכלוסיות אלה למדינות מערביות, ומדינת ישראל תסדיר את מעמד חלק מהאוכלוסיות שתישארנה.

במסגרת ההבנות המשותפות תפעל נציבות האו"ם לפליטים, באמצעות הסדרים עם מדינות מערביות שונות, ליציאה מישראל של לכל הפחות 16,250 מהגרים, ואילו ישראל תסדיר את מעמדם של אוכלוסיות מוגנות שמרביתן ממילא היו נשארות בישראל.

הבנות אלו יאפשרו יציאת מספר גדול יותר של מהגרים מישראל מאשר במתווה הקודם, וכל זאת בחסות האו"ם והקהילה הבינלאומית.

המתווה מחולק ל-3 שלבים ומתפרש על פני 5 שנים, אשר בסיומן תשתפר באופן משמעותי מציאות החיים בדרום ת"א ובשכונות.

ההסכם אושר ע"י היועץ המשפטי לממשלה ועולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי והפרקטיקה המקובלת.
כמו כן, תוקם מינהלת מיוחדת שתעסוק בתכנית לשיקום דרום תל אביב. בראש המינהלת יעמוד אביגדור יצחקי וישולבו בה גם נציגי עיריית תל אביב ונציגי השכונות. התקציב והמשאבים שנועדו ליישום ואכיפת המתווה הקודם יושקעו בפיתוח ושיקום דרום תל אביב.
בנוסף, במסגרת ההבנות סוכם על ריכוז מאמץ לעודד פריסה גיאוגרפית מאוזנת יותר של האוכלוסיות שיישארו בישראל, תוך הכוונה תעסוקתית, הכשרה מקצועית, התאמת מקומות עבודה וכו'.
******

ולבשורות הטובות: בעקבות ההתנגדות הציבורית המתרחבת ובעקבות עתירה מדויקת של עו"ד איתי מק המייצג 119 אזרחים – בית המשפט הורה למדינה לעצור את הגירוש (בכפייה) עד שתתברר העתירה. למה בעצם בג"צ עצר את הגירוש אחרי שאישר אותו? מה זה הפליק פלאק לאחור הזה?

ובכן, המדינה הראתה לשופטים הסכם סודי עם רואנדה ואוגנדה כמדינות שלישיות בטוחות ומגוננות שתקלוטנה את מבקשי המקלט המגורשים מישראל וכל זאת כי לא ניתן לגרש מבקשי מקלט למקום בו חייהם יהיו בסכנה, כלומר לארצותיהם. אלא שלישראל יש אחריות על מצב המגורשים ממנה, גם במדינות אליהן הם מורחקים. גורלם גם במדינה השלישית עדיין באחריות המגרשת, זה מה שאומר החוק הבינלאומי החל על ישראל.

פארסת המדינה השלישית

אלא שהכחשתן של רואנדה ואוגנדה על הסכם עם ישראל, והעדויות על כך שמהמגורשים נלקחות התעודות עם נחיתתם והם נותרים חסרי אזרחות וזכויות, אינם יכולים לעבוד ולהתקיים ולכן נאלצים לצאת למסע פליטות חדש – פוסלים את "המדינות השלישיות" כמדינות בטוחות, והגירוש אליהן הוא בעצם עבירה על החוק. למדינה לא היו תשובות ראויות לנתונים  אלו ובית המשפט הודיע על עצירת הגירוש עד לקבלת החלטה בדיון שיתקיים לאחר שהמדינה תגיש תגובה רצינית.

צעדת הפליטים. צילום: אסתי סגל

 חוזרים לבג״צ

המדינה כדרכה ביקשה דחיה יום לפני המועד שנקבע לה. היא רוצה להראות לבית המשפט חומר סודי שמסביר את בקשת הדחייה. העותרים הסכימו לדחייה אך מבקשים שחרור האסורים בסהרונים – הכליאה שלהם היא חלק בלתי נפרד ממתווה "ההרחקה" ואם המתווה מוקפא ולא ניתן בשלב זה להרחיק בכפייה – צריך לשחרר אותם.

הגענו לבוקר המאוחר של יום שלישי, 27.3 ובג"צ משיב: ניתנת לכם ארכה כפי שביקשתם. לא תהינה עוד דחיות. אבל המדינה לא מקבלת אפשרות להציג את "החומר הסודי". מצד שני, בית המשפט מתעלם מבקשת העותרים וגם בקשתם לשחרר את אסורי סהרונים לא נענתה. כלומר, בינתיים הגירוש בכפייה נעצר.

אינפוגרפיקה דרך אסתי סגל

קוראים לזה גירוש שקט

ולישנות הרעות: בעוד ההליך המשפטי מתקיים וכאילו נעצר הגירוש, ממשיכים מבקשי המקלט לקבל זימונים לשימוע לפני גירוש, יום יום. אמצעי הלחץ: כליאה בסהרונים ממשיך להתקיים וגרוע מזה, בעוד אנו מדברים נמשך הגירוש השקט. בכל יום אפשר לראות בשדה התעופה מבקשי מקלט אפריקאים עולים על מטוסים לגירוש "מרצון". ב-4 השנים האחרונות עזבו למעלה מ-4000 סודנים ואריתראים לרואנדה ואוגנדה, וגם לאריתריאה ולסודן. כן, לאריתריאה וסודן אליהן אסור למדינה להרחיק את מבקשי המקלט.

קוראים לזה גירוש שקט כי ככה זה עובד, המדינה רודפת את מבקשי המקלט וממררת את חייהם בכל דרך בירוקרטית אפשרית. משוחררי חולות לא יכולים לגור ולעבוד ב7 הערים הגדולות. הם צריכים להתחיל מחדש במקומות חדשים בהם (למשל) אין להם אפשרות לשכור דירה כי מאיפה יביאו ערבויות המתבקשות לצורך שכירת דירה? אין להם אפשרות להחזיק חשבון בנק, אין להם אפשרות לנהוג, הם חייבים להתייצב לקבלת אישור שהיה כל שבועיים / חודש / חודשיים, ההסתה נגדם ממשיכה במלוא עוזה וממקורות ממשלתיים, וחוסר הוודאות שלהם גובר.

מאיימים עליהם שזאם לא יצאו עכשיו, יגרשו אותם ואז לא יקבלו את 3,500$ שהמדינה הבטיחה לכל מגורש, וגם גורל הכספים שנגבו מהם ב"חוק הפיקדון" לוט בערפל. המדינה לא מסתירה את כוונתה לשבור כך את רוחם כדי שיעזבו ואכן, לא מעטים נשברים. חותמים על גירוש "מרצון", ועולים בשקט בשקט על מטוסים שמובילים אותם לגורל ידוע של מסלול פליטות חדש ומסוכן.

ולקראת חג החירות אמרו: הגירוש בכפיה נעצר זמנית. הגירוש מרצון ממשיך.

אסתי סגל
ארטדיירקטור (פרסום), מייסדת ועורכת "במחשבה שנייה", פעילה חברתית, ממקימי המשמר החברתי ועורכת האתר שלו