נשים עושות שלום - הבלוג של נשים עושות שלום

לקום מהכורסה, לעשות מעשה

מאת מירב אורן, פעילה בתנועת "נשים עושות שלום" לפני זמן מה הוזמנתי לחוג בית באזור מגוריי. לא ידעתי מה מצפה לי, נאמר לי רק שמדובר בתנועת נשים חדשה בשם – "נשים עושות שלום". בזמן המפגש הקשבתי, התנגדתי, הקשיתי ולבסוף... הצטרפתי. התנגדתי והקשיתי, כי המילים "שלום" ו"תנועת נשים" נשמעו באוזניי נאיביות, ואולי אפילו פתטיות. חשבתי שמדובר […]

נשים עושות שלום

03/01/2015


מאת מירב אורן, פעילה בתנועת "נשים עושות שלום"

לפני זמן מה הוזמנתי לחוג בית באזור מגוריי. לא ידעתי מה מצפה לי, נאמר לי רק שמדובר בתנועת נשים חדשה בשם – "נשים עושות שלום".

בזמן המפגש הקשבתי, התנגדתי, הקשיתי ולבסוף... הצטרפתי. התנגדתי והקשיתי, כי המילים "שלום" ו"תנועת נשים" נשמעו באוזניי נאיביות, ואולי אפילו פתטיות. חשבתי שמדובר במושגים מרוחקים ומודרים מהמציאות ומהשיח החברתי, הנמצא בלב הקונצנזוס.

אך הדברים ששמעתי באותו ערב לא נתנו לי מנוח.

הלכתי הביתה והחלטתי שכאֵם לחייל, וכמי שאוהבת מאוד את הארץ, אני רוצה לוודא, שהמנהיגים שלנו יוציאו אותנו למלחמה הבאה רק אחרי שימצו עד תום, ומתוך כוונה כנה, את הישיבה אל שולחן הדיונים. הגעתי למסקנה כי גם אני חייבת לעשות משהו, על מנת לנסות לפתור את הקונפליקט בדרך מדינית.

לפיכך, הצעד הראשון שלי היה להזמין אנשים לחוג בית, כדי לאפשר גם להם לשמוע על התנועה. הערב החל בסבב שבו כל אחד מ-45 הנשים והגברים שנכחו בחדר סיפר מה הביא אותו לקום מהכורסה בביתו. הסיבות היו מגוונות, מעניינות וחשובות מאוד. עולות ותיקות מדרום אמריקה וצרפת סיפרו על החזון שהיה להן כשהגיעו ארצה, על הקונפליקט הקשה שחוו כשבניהן התגייסו, על האהבה העמוקה לארץ לנוכח המציאות שהולכת ומתדרדרת, מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם התקוות שהביאו אותן להגיע לכאן.

משתתפות בחוג בית של תנועת "נשים עושות שלום" בקדימה.

משתתפות בחוג בית של תנועת "נשים עושות שלום" בקדימה.

אנשים שלחמו או ליוו לוחמים, דיברו על התחושות הקשות של השפלת אנשים באזורים הכבושים. היו שדיברו על הבושה שהם חשים היום להיות ישראלים; על חוסר הסובלנות אל השונים מאיתנו; על כך שאיננו מגלים עמידה תקיפה מול הקיצונים; ועל האלימות המחלחלת בכל תחום בחיינו.

חלק מן המשתתפות דיברו על הקונפליקט שלהן: האם להצטרף לתנועה כזו בעוד בניהן משרתים כלוחמים קרביים בצבא. הן ציינו את החשש שהצטרפותן תחליש את ילדיהן, תפגע במורל שלהם ותגרום להם להסס בפעם הבאה שיקבלו פקודה לתקוף.

מיכל שמיר, שהנחתה את הערב, סיפרה על האופן שבו קמה התנועה, וכשנשאלה: "אז מה אתן עושות כדי להביא הסכם שלום?" החזירה את השאלה אל המשתתפים, ואז עלתה מתוכנו בבירור המסקנה ששינוי יוכל להתרחש רק אם כל אחת ואחד מאיתנו יעשה מעשה. מיכל סיפרה כיצד הגתה והוציאה אל הפועל את רעיון הרכבת לשדרות, שבה נסעו 700 נשים לבושות לבן לטקס השקת התנועה בקמפוס ספיר שבנגב.

בתוך כך החלו המשתתפים להעלות יוזמות ורעיונות לקידום המודעות לצורך בתהליך השלום.

המסקנה הייתה שכל אחד יוכל לתרום על פי דרכו להעלאת המודעות, באמצעות חוגי בית, פייסבוק, יציאה לצמתים, מסע אופניים, ענידת סרט תכול על פרק כף היד או קשירתו אל התיק, ודרכים רבות נוספות.

בסיום הערב נותרתי עם שתי תחושות עיקריות. הראשונה, שעשיתי היום משהו למען העלאת המודעות לצורך שלנו בהסכם, ולחיזוק ההבנה שההסכם לא יגיע מעצמו. והתחושה השנייה הייתה ש'הסרתי את האבק' שנצבר במשך שנים מעל הכמיהה שלי לשקט ולשלום.

מול כל חומות ה'אי-אפשר', ניצב לו זיכרון אחד שלי כילדה, העומדת עם כיתתה בשולי רחוב הנשיא בחיפה ומנופפת לשלום לשיירת הנשיא סאדאת.

עשינו זאת, וגם אז הדבר נראה בלתי אפשרי.

---------------------------------------------------------

נשים עושות שלום היא תנועה בלתי מפלגתית של אלפי נשים הפועלות ומשפיעות במרחב הציבורי והפוליטי. חברות בתנועה נשים בעלות דעות פוליטיות שונות, יהודיות וערביות, חילוניות ודתיות, מכל רחבי הארץ; כולן קוראות להשיב את חזון השלום למרכז השיח הציבורי וללב הפעילות המדינית. אנו פועלות למימושו של פתרון לא אלים, מכבד ומוסכם, של הסכסוך בין הישראלים והפלסטיניםהצטרפו אלינו – נשים וגברים מכל הקשת הפוליטית, ונעשה שינוי כבר השנה.
למילוי טופס הצטרפות וקבלת עדכונים על פעילותנו לחצו כאן. בואו לשוחח גם בדף שלנו בפייסבוק.