irisb - הבלוג של להיות אמא.

התמודדות, חלק 2 ; מכתב לאמא שלי

אמא יקרה שלי, אני ואבא עמדנו היום בסלון של הדירה החדשה ופתאום הוא אמר "את יודעת שאני גאה בך, נכון?" ואז השתתק "אבל גם עצוב. קשה לי שאמא שלך לא פה בשביל לראות אותך." גם לי זה קשה, שתדעי. יש לי מיליון שאלות. אבא אומר שהוא תמיד רצה לספר, ואני זו שלא רציתי לשמוע. שמרגע […]

להיות אמא.

05/03/2015


אמא יקרה שלי,

אני ואבא עמדנו היום בסלון של הדירה החדשה ופתאום הוא אמר "את יודעת שאני גאה בך, נכון?" ואז השתתק "אבל גם עצוב. קשה לי שאמא שלך לא פה בשביל לראות אותך."

גם לי זה קשה, שתדעי.

יש לי מיליון שאלות. אבא אומר שהוא תמיד רצה לספר, ואני זו שלא רציתי לשמוע. שמרגע שלא היית יותר, מחקתי אותך לגמרי.

אולי זה נכון, אבל מה כבר אפשר לצפות מילדה בת 6? להבין? להתמודד? אז מחקתי, אז המשכתי הלאה כאילו כלום לא קרה. ואנשים אחרים מילאו את החלל כדי שלא ארגיש, כדי שלא יחסר.

וזה עבד. יותר מ-15 שנים עברו עד שפתאום הבנתי שיש חלל ענק.

לקראת החתונה התחלתי לכעוס. איך זה שאת לא שם? שלא תעמדי לצידי בחופה ותשקי אותי ביין? איך זה שלא תכירי את הגבר שאני מתחתנת איתו? איך השארת אותי לבד לבחור, לטעות, ללמוד?

התחתנתי ביום ראשון. ביום שישי שלפני הלכתי לבקר אותך, להזמין אותך, לבקש את ברכתך. טקס סימלי, עם עצמי, שהייתי חייבת לבצע.

אני חושבת שהיית מחבבת אותו, את הגבר שבחרתי. שבחר אותי.

אמא יקרה שלי – אנחנו דומות כל כך, כך מספרים לי. אני מסתכלת על תמונות שלך בגילי, ורואה את עצמי. וזה כל כך מוזר ומשונה, לראות אותך מחזיקה תינוקת ולדעת שזו אני. כי זכרונות אין לי ממך, והפנים, אותן פנים, והתנועות, אותן תנועות. איך אפשר להדמות כל כך לאדם שלא הכרת?

הפחד, גם הוא שם. שמה שקרה לך יקרה גם לי, ושמה שקרה לי יקרה גם להם, לילדים שעדיין אין לי. אמא, אני מפחדת לפגוע בהם.

הלוואי ויכולת להיות כאן ולהבטיח לי שהכל יהיה בסדר, ולספר לי כמה פחדת בפעם הראשונה שהחזקת אותי, ואיך באת בלילה כמה פעמים רק לבדוק שאני נושמת, כי הייתי כל כך שקטה.

הגיע הזמן להתבגר, ולסלוח, ולהמשיך הלאה, לשלב הבא.

אני מקווה שביום שאחזיק את הילדה שלי בפעם הראשונה, ואביט לה בעיניים, שיהיו כמו שלי, כמו שלנו, משהו יקרה – איזשהו מעגל ייסגר, וכל האובדן, והחוסר, והפחד, כולם ייעלמו. ובאיזשהו מקום אני גם יודעת שזה הרגע שבו תחסרי לי יותר מתמיד.

קיבלתי החלטה, אני מפסיקה לפחד, וצועדת קדימה לקראת האתגר האדיר הזה, של להיות אמא בעצמי. מלאת חששות, אבל יודעת שאין שום דבר שגדול עליי, או שלא אצליח לעשות.

אמא יקרה שלי - שלא זכיתי באמת להכיר, שלא זכיתי לזכור – את חסרה לי כל כך. חסר לי להבין את המילה הזו. אמא. אמא שלי. אני ואמא שלי. אמא שלי ואני.

אני חושבת שהיית גאה בי, אם היית רואה אותי עכשיו.