הילה פילו - הבלוג של Hila Pilo

תובנות מארון הבגדים

כשדרדקית א' רצה לחבק אותך עם אף מלא נזלת ואת לא מספיקה להגיב בזמן, ומהצד השני מגיעה דרדקית ב' עם גביע הגלידה בזווית שיגור זה לא נורא, בשביל זה יש לנו את הג'ינסים בגזרה נמוכה...

Hila Pilo

07/04/2012


הגיע היום הזה של אחרי ליל הסדר, שבת, חם מדי לטיולים בחוץ, ארון הבגדים מבולגן מזה תקופה עד לנקודה שבה אני באמת לא מוצאת מה ללבוש, כל התנאים הבשילו והחלטתי לסדר את הארון, למיין, לתרום ולאטום בגדי חורף בשקיות הואקום המגניבות.

תגלית מרעישה ראשונה – יש לי רק 3 גופיות בערימת החולצות האהובות עלי, כולן שחורות, כל שאר החולצות ירדו למדרגת פיג'מה. פיג'מות, דרך אגב, זו הערימה הכי גדולה שקיבלתי, מאחר שזו תחנה אחרונה של הבגדים לפני שהם עוברים לתרומה. את חושבת לעצמך, איך לעזאזל כל כך הרבה שנים של קניות מסתכמות בשלוש גופיות שחורות? מה קרה למאות החולצות האחרות שקנית, חשבת שאת אוהבת, ובעצם לא?

ליד העבודה שלי עובדת סבתא מבוגרת ומטופחת, לא רזה בכלל אבל אפילו בעלי אומר שהיא סקסית, היא תמיד לובשת שחור, עכשיו אני מבינה הכול, יש חוכמות פשוטות שלוקח שנים להפנים.

סוגיית הג'ינסים כואבת במיוחד, מגדל גבוה של ג'ינסים בגזרה נמוכה שהשד יודע למה אי פעם אהבנו אותם, כנראה שממש אהבנו או שלא היה שום דבר אחר בחנויות, כי זו ערימה לא מבוטלת בכלל. לפחות למכנסיים האלה הצלחתי להגדיר קטגוריה חדשה – בגדים שמתאימים לימי איכות עם הילדות. למה? כי אם אני באמת רוצה להיות חופשייה איתן ועם זאת לא לעטות טריינינג, אני חייבת מכנס ג'ינס שאני כבר לא ממש אוהבת. כשדרדקית א' רצה לחבק אותך עם אף מלא נזלת ואת לא מספיקה להגיב בזמן, ומהצד השני מגיעה דרדקית ב' עם גביע הגלידה בזווית שיגור זה לא נורא, בשביל זה יש לנו את הג'ינסים בגזרה נמוכה... אני ממש מרגישה שהערמתי על המערכת כשעל ג'ינס כזה יש כתמי גלידה בסוף היום, כי את המכנסיים המהממים בגזרה גבוהה שמרתי בארון לאירועים יותר מתאימים.

אני כותבת את השורות האלה בעודי לובשת מכנסיים קצרים חדשים שקניתי בשבוע שעבר, רק בשביל זה היה שווה כל סידור הארון, כי זה ממש לא מובן מאליו לאהוב את איך שאת נראית במכנסיים קצרים בגיל 32 ואחרי שתי לידות. מה שכן, הסרת שיער לצמיתות מהרגליים פתאום נראית חשובה מתמיד, פספסתי את הקיץ הזה, אבל רשמתי לעצמי את העניין כמשימה בעלת חשיבות לאומית לסתיו הבא.

כמה בגדי הריון שמשום מה נשארו בתחתית הארון עפו במהירות האור לערימת התרומות. שלא יספרו לכן על שום בגד ש"תוכלי להשתמש בו גם אחרי הלידה", בולשיט, מי רוצה ללבוש בגדים שהיא לבשה בתקופת ההריון? מעבר לזה שחרשת על הקולקציה המוגבלת שהיתה לך במהלך התקופה ההיא ואת לא יכולה לראות אותה יותר, למה שמשהו שהחמיא לך כשהיית בגודל של לוויתן יחמיא לגזרה שעבדת כל כך קשה עבורה מאז? שלא לדבר על זה שפיגורה מהממת מזכה כל אישה אוטומטית במסע קניות חגיגי ושמישהו ינסה לעצור אותנו.

היה פריט אחד שריגש אותי במיוחד, אני מודה, חצאית כחולה שקניתי בברזיל כשהמזוודה שלי נעלמה ולא היה לי מה ללבוש. זה היה כשהחבר שלי דאז, בעלי היום, שלח לי כרטיס טיסה שאצטרף אליו לדרום אמריקה. בעיניי זה יותר מהצעת נישואין, גם בגלל ההיבט הכספי וגם כי הבחור יכול היה להשתרלל חופשי ביבשת הרחוקה ובכל זאת קרא לי לבוא אליו. מה שמרגש זה לקלוט כמה כיף וחופשי הכול היה באותה נסיעה, לא דאגתי לעסק, עבודה, בית, משכנתא וילדות, כלום, פשוט נדדתי בלי מטען, בלי דאגות, בברזיל המדהימה, באי עם חוף מבודד, משוחררת מינית ורגועה כמו שלא הייתי הרבה זמן. אז הנה, בגדים זה לא רק עניין חומרי, יש פה היסטוריה.

מתישהו אסדר גם את הצד של בעלי בארון, למרות שזה נראה הרבה פחות דחוף, אין לו בעיה ללבוש כמעט הכול, והארון שלו די מסודר כי גברים, בניגוד לנשים, מוציאים משהו, לובשים והם בחוץ. אנחנו מוציאות 5 אופציות, מודדות וזורקות חזרה לארון לפני שאנחנו יכולות לעבור לפינת הנעליים ורק אז, אם אין גם עצירה לאיפור ופינצטה, אנחנו יכולות לרדת לאוטו (אצלי גם באוטו יש נעליים ובגדים, ליתר בטחון, אבל זה כבר סיפור אחר).