הדרך לייצוג שוויוני של נשים ברשויות המקומיות

כדי להגיע לייצוג שוויוני, נדרשת קודם כל נכונות של נשים להיכנס לזירה הפוליטית ולהתמודד בבחירות אך זה לא מספיק. נדרש מכולנו לחשוב אחרת על הזירה הפוליטית המקומית

פרופ' חנה הרצוג

06/03/2018


שיעור ייצוג הנשים ברשויות במקומיות נמוך ביחס לגברים במרבית המדינות בעולם. אפשר להתנחם ולומר "אנחנו לא לבד" אולם אפשר גם לומר "בביתנו לא עוד". אפשר ללמוד מנסיון האחרות ולשאול מה בכל זאת עובד וכיצד.

ההשוואות בין מדינות לא קלות כי שיטות הבחירות הן שונות, ההקשרים התרבותיים והפוליטיים גם הם מגוונים וכך גם ההיסטוריה של מאבקים אף היא שונה. עם זאת, מחקרים במקומות שונים בעולם מלמדים שסקסיזם, אפליה, דעות קדומות, העדר אמון ומתן הזדמנות להוכיח את עצמן מאפיינים את יחס החברה לנשים המבקשות להיכנס לפוליטיקה.

אפתח באזכור של כמה עובדות היסטוריות על נשים ופוליטיקה בישראל. כל הדמוקרטיות בעולם הוקמו ללא מתן זכות בחירה. נשים בעולם כולו נאבקו לקבלתה וישראל אינה יוצאת דופן. ב-1919, לאחר מאבק של נשים על זכות הבחירה לאספה הכללית של המושבה, זכו בה נשות ראשון לציון ולימים נשים בשאר המושבות. בשנת 1919, לאחר מאבק שבראשו עמדו נחמה פוחצ'בסקי (איכרה, הסופרת העברייה הראשונה ופעילת ציבור) ועדינה כהנסקי (נציגת אנשי העלייה השנייה), קיבלו הנשים זכות בחירה לאספה הכללית של המושבה, ובבחירות שנערכו בט"ו בכסלו תר"פ (6 בדצמבר 1919) הן נבחרו להנהגתה. ב-1920 ניתנה זכות בחירה לנשים בבחירות הכלליות לאספת הנבחרים.

נחמה פוחצ'בסקי (צילום: אורה עשהאל)

ב-1920 כאשר הישוב היהודי הלך לבחירות ראשונות עמדה על הפרק שאלת זכות הבחירה לנשים. החרדים התנגדו, רוב המפלגות גם אם האמינו בזכויות של נשים בקשו לדחות מתן זכות זו ל"ימים טובים יותר". ארגוני הנשים על פני הקשת הפוליטית של אותה תקופה, בהובלה של התאחדות נשים לשוויון זכויות, לא ויתרו, נאבקו וזכו בזכות לבחור ולהיבחר.

לקח ראשון : אמונה בצדקת הדרך ומאבק משותף מניבים תוצאות.

החקיקה המעניקה זכות לבחור ולהיבחר לא בהכרח ממומשת בייצוג נשים. כך זכות הנשים החרדיות להיבחר נמנעת בתקנון על ידי המפלגות החרדיות – אגודת ישראל וש"ס. בהקשר זה ראוי לציין שברגע שיש מימון מדינה של הבחירות ולו חלקי, מימון שבא מכספי המיסים שלנו הבוחרים והבוחרות המשמעות היא שהמדינה מממנת אי-שוויון. טענה זו נכונה ביחס לאי-שוויון שמעוגן בתקנוני מפלגות חרדיות אך רלבנטית, ודאי ברמת העיקרון, גם למפלגות מכח הנורמות הרווחות מונעים ייצוג של נשים.

לקח שני המדינה שותפה לתהליכי ההדרה של נשים מהפוליטיקה ומכאן לחשוב על חלקה של המדינה בביטול האפליה.

קיימים מחסומים רבים בפני כניסת נשים לפוליטיקה אך בהכללה גסה עיקרם סובב סביב תפישת הפוליטיקה כעולמם של גברים והסטריאוטיפים הרווחים על נשים. התנועה הפמיניסטית, עלייה בהשכלת הנשים, השתלבותן בשוק העבודה ועוד הביאו לכך שבכל העולם עולה בהדרגה שעור הנשים הנבחרות לרשויות המקומיות. אך שינוי זה אינו דטרמיניסטי ואינו ענין של זמן, הוא מלווה בהסדרי חקיקה ופעילות אקטיבית לשינוי המצב של נשים, וגם של גברים, המאמינים בשוויון חברתי.

מנסיונן של נשים במדינות שונות, חקיקה להבטחת ייצוג שוויוני, בין אם היא של מפלגות ובין אם זו חקיקת מדינתית זו הדרך הטובה ביותר להשגת שיפור בייצוג נשים. כאשר החקיקה היא חוק מדינה המחייב כל התארגנות פוליטית, כולל רשימות ברמה המקומית התוצאות הן טובות יותר מאשר בבחירה הנתונה בידי המפלגות. שכן חלקן, כמו מפלגות חרדיות בישראל, מונעות מראש ייצוג של נשים ואחרות מסתפקות בייצוג סמלי. הדוגמה של חובת ייצוג נשים בדירקטוריונים היא דוגמה טובה לחקיקה משנה. בישראל יש חקיקה בכיוון זה אך היא חלקית מאד וספק אם תוביל לשינוי מהותי. הבטחת ייצוג שנתה את הפוליטיקה המקומית במרבית המדינות המערביות אבל גם במדינות אפריקאיות.

נשים מממשות את זכות ההצבעה (צילום: לעמ)

לקח שלישי: חקיקה מעלה את שעור הנבחרות ובדיעבד היא גם דרך לשינוי נורמטיבי.

אופני ההצדקה להכללת נשים ולהבטחת ייצוג אינם אחידים. הם נעים על פני מנעד מגוון של הצדקות. לדעתי, אין סתירה בין ההצדקות השונות. בפועל, לאורך זמן, הן משלימות זו את זו. האחת, מדגישה את הצורך בייצוג תיאורי, נשים הן חמישים אחוז מהאוכלוסייה, וכמו גברים, הן יכולות לייצג מנעד של עמדות ותפיסות. לפי תפישה זו, אין הכרח שאשה הרצה לראשות המועצה המקומית או לחברות בה תהיה בהכרח פמיניסטית (אגב, בעצם הכניסה לפוליטיקה היא כבר עושה מעשה מאתגר, פמיניסטי הגם שפמיניזם אינו עשוי מקשה אחת).

לעמדה זו יש חשיבות כשלעצמה. ככל שתהיינה יותר נשים בפוליטיקה יהיו יותר מודלים לחיקוי. הצדקה אחרת, ברוח דבריה של הפילוסופית הפוליטית ננסי פרייזר, התביעה לייצוג נשים בפוליטיקה מתבקשת מעיקרון הצדק החברתי שהוא שילוב של הכרה וחלוקה. הכרה בצרכים של נשים, בשונות ובמגוון ולכן נדרש גיוון של מועמדות ממיקומים חברתיים שונים ודרישה לחלוקה צודקת של משאבים. מחקרים מלמדים שרמת הייצוג של נשים מעצבת באופן משמעותי את התהליכים הדמוקרטיים הפנים מפלגתיים ואלה משפיעים על יצירת אופציות לנשים ברמה המקומית.

מה נדרש לשינוי?

ברור שקודם כל נכונות של נשים להיכנס לזירה הפוליטית ולהתמודד בבחירות. אך זה לא מספיק. נדרש מכולנו לחשוב אחרת על הזירה הפוליטית המקומית.

מחקרים מלמדים שנשים הנכנסות לזירה הפוליטית מרגישות לעתים קרובות מבודדות, לעתים קרובות הן לא זוכות למימון של הסקטור הציבורי או הפרטי ולכן הן מבססות את כוחן ואת התמיכה בהן דרך הקהילה. לכן יש צורך בחיזוק הקשר בין ארגוני החברה האזרחית ומוסדות ומבנים תומכים מקומיים והנשים הרצות לפוליטיקה. ברמה המקומית נשים הן לא רק הצרכניות העיקריות של שרותי הרשות המקומית – חינוך, בריאות, סעד, ניקיון ותברואה, תרבות, מרכזי/רחובות קניות ועוד – אלא הן גם נותנות השירותים. כל אלה יכולים להוות מקור לתמיכה במועמדות. תמיכה שהיא אולי לא מבוססת על כסף אך היא תמיכה מסוג אחר ברישות חברתי, בידע מקומי ומקצועי שיש להן.

כאן גם נכנס מקומן של הנשים כבוחרות וגם של גברים המאמינים בשוויון ובתרומה לשבירת חומת הביצורים של הפוליטיקה כמבצר של גברים. אנחנו חייבות לבנות את עצמנו ככח אלקטורלי התומך בנשים. בכל הישובים בארץ פועלים ארגונים ועמותות מקומיים וארציים רבים. אלה עוסקים בתחומי חיים הנוגעים לחחי האזרחים ונשים פעילות מאד בהם – חברה ורווחה, נוער וילדים, קשישים , חינוך, בריאות, תעסוקה, הורים/שכולים בעלי חיים ועוד. זהו כח אלקטורלי.

ארגוני החברה האזרחית נמצאים בשטח, כל אחד בתחומי פעילותו, מכירים את הצרכים והם כבר פועלים בשטח ליצירת שינויים חברתיים. ארגוני החברה האזרחית בכלל וארגוני הנשים בפרט הם פוטנציאל ליצירת אלקטורט אזרחי, אקטיבי.

חברי כנסת עם האמנה לקידום נשים בבחירות המקומיות  (צילום: אביבית הדר)

לאזרחים כמו לארגונים העדפות ונטיות פוליטיות שונות. לכן השותפות בין ארגוני החברה האזרחית בכלל וארגוני הנשים בפרט צריכה להתבסס על הסכמה עיקרית אחת: הבטחת ייצוג באחד משני המקומות הראשונים בכל רשימה שתתחרה בבחירות 2018. אפשר וצריך להמשיך את כל הרשימה בשיטת הרוכסן (אשה, גבר אשה וכו'). הדגש על שני המקומות הראשונים נובע מכך שבישובים רבים רשימות מצליחות להכניס רק נבחר אחד או שניים, וברוב המקרים שם נשים לא ממוקמות.

מינוף להבטחת ייצוג שוויוני בראש הרשימות, יוביל ליצירת אקלים פוליטי במערכת הבחירות המקומיות המכיר בנשים כשחקניות פוליטיות כנבחרות וגם כבוחרות. ממילא זו תהיה גם תחרות על הטמעת חשיבה מגדרית.

אכן מהלך זה ייצור תחרות בין נשים מועמדות (שממילא קיימת, וטוב שכך) אבל העמדה צריכה להיות ש"נשים וגברים לא בוחרים ברשימות שאין בהן אשה בראש הרשימה (מקום ראשון או שני)" אם נדבוק בעמדה זו היא תיווצר תחרות בין הרשימות סביב נשים מועמדות. ויש כאלה רבות וטובות.

מקומיות 2018 תומכות ותומכים במועמדות ובו בזמן מייצרות כח אלקטורלי מודע, אקטיבי השואף לקהילה צודקת ומכילה.

פרופסור חנה הרצוג (אלבום פרטי)

** הכותבת היא פרופסור (אמריטה) לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, מנהלת שותפה "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית