המסע שלי לאבהות: למה בחרתי בהורות משותפת?

עופר בחר להיות אבא בדרך לא שגרתית, בהורות משותפת ולא בגלל אף אחת מהסיבות הרגילות. עכשיו הוא מסביר למה זו הבחירה הטובה ביותר עבורו ועבור ילדיו העתידיים

עופר מכמל

06/12/2017


השאלה הראשונה ששואלים אותי היא "למה?". למה הורות משותפת? הרי אני לא נמנה על האוכלוסיות שלרוב פונות להורות משותפת. אני לא הומוסקסואל, ואין לי שעון ביולוגי שמחייב אותי לממש את האבהות שלי כבר עכשיו. אז באמת – למה?

אקדים ואומר כי זהו פוסט אישי, ואין בו כדי לשכנע כי דרכי נכונה יותר או שדרכים אחרות אינן טובות.

ההחלטה שלי לממש אבהות דרך הורות משותפת היא בחירה מודעת, מדויקת והיא עונה על הצרכים שלי כאדם וכאבא לעתיד. המסע שלי להורות קשור באופן הדוק במסע שלי אל עצמי, מסע שהחל לפני יותר מעשור.

אני מודה – לא הייתה בי כמיהה להיות אבא. הייתי מרוכז בעצמי ובדרך שלי להפוך למאושר ומוגשם. הורות לא הייתה אחד השלבים בדרך. אבל המסע הזה יצר חיבוק וחיבור עם הילד שבי - מעין (וסליחה על הקלישאה) ילדות שניה. התחלתי לראות ילדים באור אחר. הבכי נראה לי טהור יותר. ההתמודדות תמימה יותר. ההבנה שלי לצרכים של ילדים נעשתה מודעת יותר ויותר. אינטראקציות של הורים צעירים עם ילדיהם סביבי, חיברו אותי לכאבים ישנים שלי. לאט לאט יצר האבא שבי התעורר.

התחלתי לבחון את עצמי עם ילדים – איך אני הייתי מגיב בסיטואציות שונות? איך אני הייתי מחנך ומקנה כלים מצד אחד, ומצד שני דואג לא לפגוע, להקטין או לסרס? איך אני נמנע מלהגשים חלומות שלי דרך הילדים שלי? איך אני עושה אותם מאושרים? ובכלל – מה זה ילד מאושר ההבנה שאני רואה חינוך דרך עיניים של ילד, שאני רואה בילד אינדיבידואל העומד בפני עצמו, ולא המשך או מראה שלי – עם רצונות, אופי וכמיהות משל עצמו – יצרו בי את המושג של הורות מודעת – לעצור ולשאול את עצמי מה זה להיות אבא? ואם כבר להיות אבא – באיזה פורמט?

אימא, אבא ותינוק, אין רק דרך אחת לעשות את זה (צילום: שאטרסטוק)

יש יותר מדרך אחת להיות הורים

כבר כילדים לימדו אותנו שיש רק דרך אחת – מתאהבים, עוברים לגור יחד, חתונה, ילדים... אבל למעשה ישנן דרכים נוספות. ומותר לבחור. הרעיון בהורות משותפת הוא חיבור שלא על בסיס רומנטי, להבאת ילדים משותפים. אני מאמין שילדים זקוקים להורים מוגשמים, שמודעים לצרכים שלהם עצמם. ואם אני רוצה שהילד שלי יגדל להיות אדם שמודע לצרכים שלו עצמו ודואג לקיים אותם, אני צריך לתת לו דוגמה.

התהליך האישי שלי – החיפוש הפנימי אחר הדרך המדויקת לי – לימד אותי שאני רוצה הכל: קריירה, זמן פנוי לעצמי, להמשיך לטייל בעולם, זוגיות מלאת תשוקה. וכעת נוסף הרצון להיות אבא. רק איך משלבים את כל זה? איך מקיימים קריירה וחיים מלאים וגם מפנים זמן להיות אבא פעיל ונוכח?

אני הבנתי שהדרך הקונבנציונאלית אינה מתאימה לי – הפורמט של מגורים משותפים עם בת זוג שהיא גם אם ילדיי הוא מתכון מצוין לאבד את התשוקה ואת עצמי. חיפשתי דרך לממש את הכמיהה שבי להורות כך שאוכל להישאר נאמן לצרכים שלי.

 אין ספק שהקונספט מביא איתו לא מעט אתגרים: שינוע תינוק בין בתים, כפל ציוד, מציאת דרך משותפת ועוד. אבל יש לדרך הזו גם לא מעט יתרונות משמעותיים שגרמו לי להבין שהדרך הזו מדויקת לי. זה כבר נושא לפוסט נפרד.

איך מוצאים שותפה?

גם להורות משותפת יש אתרי היכרויות. ככל שהכרתי, שוחחתי ופגשתי מועמדות, כך דייקתי את החיפוש שלי ואת מה שבאמת חשוב לי. די מהר הבנתי שלמרות שאני לא מחפש אהובה, הפרמטרים אינם שונים בהרבה. חיפשתי אישה שקודם כל תהייה חברה, שהתקשורת ביננו תהיה קרובה וחמה.

השילוב של חברות אמיתית ותקשורת יעזרו לנו (כך אני מאמין) לפתור וליישב כל מחלוקת, ואין ספק שלא משנה כמה נתכונן, יהיו פערים שלא נזהה אותם היום, לפני שבכלל נכנסנו להריון. חיפשתי חום, כנות, אשת שיחה ושנרגיש שותפים למסע עמוק ומדהים. וכמובן שנתאים בפרמטרים הטכניים כמו גישה לדת, איזור מגורים, חינוך ועוד.

אז מצאתי! וכבר אחרי מספר קטן של מפגשים היה ברור שיש לנו חיבור טוב ואנו רואים אחד בשניה קודם כל חבר\ה. אנחנו מכירים כבר חצי שנה  ונראה שאנחנו מתאימים:

שנינו רואים בהורות מסע שוויוני. אין כאן בית ראשי\משני אלא שני בתים והורים שרוצים ויעשו הכל לטובת הילד. התקשורת ביננו אותנטית ועמוקה והשיחות אינטימיות ומלאות שיתוף. אנחנו קודם כל חברים והזמן שלנו ביחד איכותי מאד. תפיסת ההורות שלנו קרובה מאד, על שלל הפרמטרים הרבים שבחרנו לשים על השולחן. שנינו מגיעים לחיבור הזה כדי להיות 100% מעורבים ומכירים ברצון ההדדי הזה.

נראה שהסכמנו על כל הנקודות החשובות בחוזה. עברנו את כל הבדיקות. נשאר רק לחתום ו... תחזיקו לנו אצבעות!

עופר מכמל (צילום: עדי יחידי)

** הכותב הוא מאמן ומלווה אישי. למידע על הורות משותפת ניתן לפנות במייל לכתובת: [email protected] או בפייסבוק