daphnapilo - הבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

בבית העלמין

  בבית העלמין של ראשון לציון חם ולח. השמש כבר עומדת לשקוע אבל האוויר עומד. חבורה של כשלושים אנשים מסתופפת סביב הקבר של משה. כבר שלוש שנים שאיננו. איש יקר. האלמנה מוחה דמעה. הבנות קוראות מילים לזכרו. החברים עומדים סביב. שותקים. ואז.... "איציק! זה פה! מצאתי!" בחור צעיר במכנסיים שחורים וחולצה לבנה נעמד שתי שורות […]

מה שכולם רואים (או שלא)

25/10/2018


rip1

 

בבית העלמין של ראשון לציון חם ולח. השמש כבר עומדת לשקוע אבל האוויר עומד. חבורה של כשלושים אנשים מסתופפת סביב הקבר של משה. כבר שלוש שנים שאיננו. איש יקר. האלמנה מוחה דמעה. הבנות קוראות מילים לזכרו. החברים עומדים סביב. שותקים. ואז....

"איציק! זה פה! מצאתי!" בחור צעיר במכנסיים שחורים וחולצה לבנה נעמד שתי שורות מעל החבורה. "חבר'ה, בואו! זה כאן!". אישה צעירה בשמלה פרחונית מטפסת על אחד הקברים כדי להיראות למרחוק ומנופפת בידיה בתנועות רחבות לעומת חבורה של אנשים שעומדת בשביל. החבורה מתקבצת לאט לאט. אלו שחיכו בצד ואלו שהסתובבו בשבילים בחיפושים אחרי הקבר המבוקש. "חבר'ה! בואו! רוצים להתחיל!" קוראים לאחרוני המאחרים.

הקבוצה נעמדת. רוב הגברים חובשים כיפות לבנות מבהיקות שעליהן הכיתוב "מלון החוף". אלה שלא, שמים על הראש מטפחת מקומטת ששלפו מהכיס.

מישהו פותח מטריה צבעונית ונותן את האות לאחרים שמאהילים על עצמם מטריות נוספות בשלל צבעים.

ניר, הבן של משה קורא קדיש בעיניים דומעות.

האישה בשמלה הפרחונית מחלקת בקבוקי מים למאחרים. "איפה סבתא?"שולחת את בעלה לבדוק. "בטח עוד מחפשת את הקבר. מסכנה, בחום הזה"."מישהו הביא כיסא לסבתא?" הביאו.

"יתגדל ויתקדש שמי רבא...."

מנגינה עליזה נשמעת מתוך החבורה. הלו? מי זה?! לא יכול לדבר עכשיו,תיכף מתחילה האזכרה. מחכים רק לסבתא. כן היא בסביבה, הלכו לקרוא לה! ד"ש לנעמי. יאללה ביי!"

סבתא מגיעה. יושבת. מוציאה מניפה מהתיק ומתחילה לנפנף. איזה חום!הפרחונית מגישה לה בקבוק מים. כמעט מתחילים.

שתי שורות מתחתם, מולקבר בן שלוש שנים מתחילה להתפזר חבורה שותקת. "סליחה! אפשר קצת יותר בשקט! אנחנו מתחילים אזכרה פה!

אל מלא רחמים....