ביבי לא ישראלי והמערכת עלובה

עו״ד יעקב וינרוט, סנגורם של בכירי הפוליטיקאים המושחתים, עושה חשבון נפש על דרכו המקצועית והשפעתה על החברה הישראלית וגם על הסכנה של מערכת המשפט בראיון מיוחד לאילנה דיין

מורן מישל

10/11/2017


23513182_10154741234711612_209951033_n

את וינרוט הג׳ינג׳י והעגלגל שהתרגלנו לראות ניצב מול המצלמה וחוזר בלהט על המנטרות ״הכל הבל הבלים״ או ״זה לא פלילי״, ׳וינרוט המתאגרף׳ כפי שהוא מכנה את עצמו, מחליף היום בראיון לתכנית ׳עובדה׳ וינרוט כחוש, מפויס ושקול.

מי לא עבר אצלו? דרעי, הירשזון, פואד, עזר וייצמן, ליברמן וכמובן נתניהו. הזוג.
שמו נקשר בשמם של בכירי הפוליטיקאים שסרחו, ובעקבות זאת גם נכרך עם דחיקת הקווים האדומים של הסטנדרטים של החברה הישראלית ודרישותיה כלפי נבחריה.

הוא סלחן, וינרוט, ומעיד על עצמו שיש לו את הכושר לא לשפוט. סנגור בנשמה, לדבריו, כאשר הוא מגיע לייצג לקוח הוא כל כולו עבורו. ״יש שלושה אנשים שצריכים לעמוד לצד אדם כאשר הוא במצוקה: רופא, רב ועורך דין״, וכך בדיוק הוא חווה לאורך השנים את מחויבותו ללקוחותיו.

אבל ממרום שנותיו וניסיונו, ואולי גם מעמקי חשבון הנפש שנרקם בד בבד עם המחלה המכרסמת בו, וינרוט גם מרגיש צורך לומר שיש דברים שעשה בעבר שלא היה עושה היום.

הוא מדבר על שיבוש הליכי חקירה, על דברים אסורים תמורת שכר טירחה, ובאותה נשימה שבה הוא מתאר זאת, הוא גם מדבר על לקוחותיו שתמיד עניינו אותנו, המחוברים לעגל הזהב, כלשונו - הפוליטיקאים המושחתים שהתפתו למעטפות, להון-שלטון, בר און-חברון, למתנות, להבטחות, ואף מוסיף ואומר שכמעט אין פוליטיקאי אחד בפוליטיקה הישראלית שנותר בלתי נגוע בכך. אצל כל אחד מהם היה הרגע בו חצה את הקו האדום, הרגע שבו נסמך אל שולחנו של איש שלעולם לא היה סומך עליו אילולי בצע הכסף. רגע שבו הם חשים עצמם עוצמתיים, כל יכולים, בלתי מנוצחים.

צילום מסך. עובדה

אבל המעניין מכל הוא כמובן הרגע בו הוא מדבר על יחסיו עם נתניהו, הלקוח הוותיק שלו, שמשנת 97׳ ועד היום נעזר בו על מנת להיחלץ מפרשיות שבהן הוא מסתבך נוכח מה שוינרוט עצמו מגדיר ״אהבת ממון, חולשה לבעלי הון״ ומתעקש, כמו בעבר, שאיננו פלילי, אם כי מודה שבהחלט לוקה בחסר בתחום ההתנהלות האישית.

מן הכתבה עולה תחושה קשה של קיום הזוג נתניהו במציאות מקבילה. ׳נתניהו בכלל לא ישראלי. הוא בכלל אמריקאי.׳ אומר וינרוט, ומוסיף לספר - הוא קנה סיגרים בהון עתק, וכעסו עליו בשל כך בבית. אין לו ערך של כסף. והוא נהנתן, כבר נאמר.

וינרוט עצמו הוא שנתן לביבי את התחושה שמותר לקבל מתנות מחברים. עניבות, חולצה, חליפה, סיגרים, וכן, גם תכשיטים. ״מה כבר קרה?״ הוא שואל, וגם ׳זה פלילי אילנה?׳.
אך זה לא הסיגרים, מקשה דיין, אלא הדברים הנערמים. והסנגור מתפלפל בצרפתית לומר שכל אדם וטעמו הוא, מסגיר שבעצם זה האדם, זה מה שיש. והוא, וינרוט, מכיר כנראה את הרגע בו חצה ביבי את הקווים והחליט שהוא יכול לנהוג כרצונו על גבנו, מתוך הסגידה לאותו עגל הזהב שתיאר עורך דינו דקות קודם לכן בהקשר של פוליטיקאים מושחתים אחרים.

צילום מסך. עובדה

נתניהו, כך וינרוט מספר, הוא איש ישר, שחי בתחושת בדידות ונוטה להילחץ, למעשה בני הזוג שניהם נוטים לכך, והוא, סנגורם, איש אמונם, מגיע להרגיע פעם אותו (באופן שכלי) ופעם אותה (באופן רגשי). הוא נוטה לפיצוצים, קופץ לו הפיוז, הוא מאמין ברשעים ספציפיים, רואה את הדברים בצורה פשטנית מדי ובטוח שתופרים לו תיק. כך אומר האיש הקרוב ביותר לרה״מ על מי שמנהל את המדינה.

אילו היה הדבר תלוי בו, תיק מני נפתלי היה נסגר מיד בהיענות לדרישותיו לקבל קביעות או פיצוי שיניח את דעתו. את פרשת הארוחות של שרה היה סוגר עם החשבת, בכלל בלי להגיע לעסקה - ׳כמה זה עלה?׳ היה שואל, ומיד רושם צ׳ק. דבר ששרה לעולם לא היתה מסכימה לו, הוא מוסיף. ׳הרי מי יתעשר מארוחות?׳ כך היה רוצה שהגברת תציג את הדברים, אולם כדי לנצח עם טיעון שכזה היה עליו לומר גם עוד דברים שלא היו מתירים לו, למשל על אורחותיה וחולשותיה של נתניהו, רומז כאן רמז עבה על קווי אישיותה שהס מלהזכירם.

שרה ובנימין נתניהו (צילום: עמוס בן גרשום / לעמ)

אך גם אם נסכים לשים את נתניהו בצד ולוותר על הפרטים העסיסיים שוינרוט לא הסגיר במפורש, וגם אם ניקח בחשבון את עבודת העריכה שמשפחת נתניהו כבר יצאה בהודעה שנעשתה במטרה לפגוע ברה״מ ורעייתו, הרי שנותרת אמירה אחת של וינרוט שהינה קשה מנשוא, בוודאי ביחס למקום בו ניצבת החברה הישראלית כיום, אך גם בראייה ארוכת טווח על השאלה ׳פנינו לאן?׳.

׳אני עובד במערכת עלובה׳ מעיד עו״ד וינרוט ומכוון אל מערכת המשפט. אילו היו עומדים בראשה שופטים בעלי שיעור קומה ויכולת לראות לתוך נפש האדם ולשפוט טוב ורע לא יכול היה להיות סנגור, הוא טוען, אולם במקום בו הכל נתון בידיהם של שופטים בשר ודם, ותיקים בו קמים ונופלים על פרטים טכניים או פיסות מידע שיכולות לחורר גם את כתב האישום הצודק ביותר  - שם קמה זכות הקיום של הסנגור, ושם, עלינו להבין, מוטלים בנוקאאוט לא פעם הצדק והאמת על ידי הטיעון המנצח.

אחרית דבר - דעה

חרף הטרוניה היוצאת מן הבית שבבלפור, אין ספק שוינרוט התראיין בידיעתם של הזוג נתניהו, וייתכן שאת ההודעה על עריכה מגמתית שנועדה לפגוע ברה״מ ורעייתו הכינו מבעוד מועד מבלי לצפות בתכנית כלל.

חשוב להבין שכיאה לעו״ד ממולח, לא נאמר בראיון שום דבר שוינרוט לא רצה שייאמר,  להפך- את האישיות וההתנהלות בלתי נסבלת הוא ניסה להציג כאנושיות, את התחומים האפורים כהים הוא ניסה להלבין, לכל היותר זרק פירורים על הסטייט אוף מיינד בבלפור, וגם על כך החווה בתנועת יד כמפטיר ׳ניחא׳.
אם נעשו דברים שאינם חוקיים תמורת בצע כסף, הרי שהוא עצמו זה שביצע אותם, רומז כנראה גם אל השליחים האחרים בתיקים השונים אשר סופגים את החיצים, ראה ערך סיידוף. אולי.

לכן, מה שתפס אותי יותר מכל בראיון הארוך הזה היתה האמירה על מערכת המשפט העלובה, ואני שמעתי בין המילים גם ׳רקובה׳, ועל השיטה שמאפשרת לאנשים כמרשיו לחמוק נקיי כפיים ממקום שבו המצפון ודאי מכביד על מי שניקה אותם. אולי בהעניקו ראיון זה לדיין הרגיש שעשה את חשבון הנפש שלו מולנו, על מה שבכישוריו המקצועיים היתרים עולל למדינה כשאיפשר לנבחריה לדעת שאפשר לסרוח, כי יש מי שיוציא אותם מזה.

חשבון הנפש של וינרוט צריך להיות פתח גם לחשבון הנפש שלנו. במיוחד בימים בהם חקיקה פרסונלית ומתקפות נגד בג״צ עומדות תלויות מעל ראשינו ומסרבות להתפוגג. אילו אנחנו כחברה היינו קמים מזמן ואומרים שחוקי המוסר קדמו לחוק הפלילי, אולי וינרוט היה פחות עשיר היום, אבל קרוב לודאי שהיה מתפנה לאחרית ימיו במצפון קל יותר ובדעה טובה יותר על המערכת, על עצמו וגם עלינו.

מה שבטוח הוא שוינרוט יודע טוב מכולנו שמי שמגיע אליו או לסנגור בשיעור קומתו לא מגיע כשהוא זך וטהור ורק כי ׳תופרים לו תיק׳, ושלמנטרה ׳לא יהיה כלום כי לא היה כלום׳ יש תוקף ככל שהיא נאמרת יותר ויותר, ולא חשוב מה באמת עומד מאחוריה, אלא מה יכול הסנגור לעשות איתה.