ככה נראית האמהות?

תמר מור סלע, שכתבה את "להיות אמא", בגילוי לב על הכאוס האימהי אחרי הלידה ועל על תוכנית שעוזרת לאמהות

תמר מור-סלע

05/06/2011


לפני כמעט עשר שנים... (ואוו איך הזמן עף) הפכתי להיות אמא.  זה היה ללא ספק האירוע המכונן של חיי. אני יודעת שזה לא תמיד קורה ככה, אבל כשיונתן נולד התאהבתי בכל סנטימטר מגופו אהבה מטורפת. ממש ככה.  לאט לאט, כששככו ההורמונים,  ערן חזר לעבודה עד שעות מאוחרות והעולם המשיך כאילו כלום לא קרה. נשארתי לבדי.  כלומר, אני ויונתן.  זה היה כיף בדרך כלל, באמת שאני לא יכולה להתלונן, אבל הנשמה שלי רצתה עוד דברים.  רצתה ולא הבינה מה.  מה קורה לי? לאן נעלמו החיים שהיו לי קודם?  ככה נראית האימהות?  האינטרנט אז, לא היה מה שהוא היום.  זו לא הייתה אופציה לנחמה. אבל גם כשזו אופציה... האם יש משהו שיכול להחליף קשר אנושי?

אני זוכרת שלא הייתה בי שום יכולת לחשוב סנטימטר אחד קדימה. חשבתי שככה הולכים להראות חיי מעכשיו ועד עולם. אף  אחד לא הסביר לי שזה זמני (עד לילד הבא, ובמקרה שלי... תאומות...) לא היה מי שיעזור לי להסתכל רגע אחד מעבר לפינה.  גם היום, כשהילדים שלי כבר קצת גדלו,  יש רגעים שבהם אני לא מסוגלת לראות את האופק.  שכל רגע סבוך מאיים לקפוא במקום וממאן להסתלק. שכל צעקה מהדהדת בין קירות הבית,  ופוכרת את אצבעותיה בהנאה שעות רבות אחר-כך, כשאני מנסה לאוורר את הבית בחלונות פתוחים ולגרש את הרוח הרעה עם נרות דולקים.

כבר מזמן לא ילדתי, אבל אני עדיין צריכה עזרה. הדרכה. ליווי. יד רכה שתראה לי את האופק. שיש חיים מעבר לפינה. שלא הכל פינות. לא, אל תבינו לא נכון.  חיי מלאים בעשייה,  בתנועה, בניסיונות להגשים את עצמי. להיות משמעותית בעיני עצמי  (טוב... גם בעיני אחרים...) , אבל הכל דחוס ומגובב. וכשאת אמא צעירה שלא התמזל מזלה להיות מוצפת בעזרה, שהיא קצת יותר רגישה לעולם, האימהות יכולה להפוך לחוויה מאוד לא פשוטה.

תמיכה באימהות היא הכרח.  היא לא איזו פריבילגיה שנשים צריכות לקנות בכסף רב. להלחם על קיומה. זו צריכה להיות הבנה בראשיתית (לאן נעלם האוהל האדום?) ואם נלך קצת יותר רחוק - תמיכה באימהות צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי !!! לא סנטימטר אחד פחות.

בספר שכתבתי (להיות אמא. ידיעות ספרים. 23 מונולוגים של נשים על אימהות) אומרה אחת האימהות (שירה ריכטר, אם לתאומים):  "לא פעם נשארתי עם שניהם לבד ופתאום שניהם צורחים, וכל אחד רוצה אותי לעצמו,  ואני רוצה כל אחד מהם בנפרד, בשקט, ואני לא יכולה. יש בזה משהו טראגי. אני זוכרת את עצמי עולה לגג הבית ובוכה נורא. הייתי בטוחה שעוד מעט תבוא עובדת סוציאלית ותאשפז אותי. תפריד אותי מהילדים. ריחמתי על הילדים שלי כי לא הייתה לי מספיק תמיכה".

יש ניסיונות לברוא מקומות שיעניקו תמיכה לאימהות. כמעט בכל מקום אפשר למצוא תומכות לידה , מלוות כאלה ואחרות, מעגלי תמיכה לנשים ותינוקות. כל אלה עולים לא מעט כסף. נשים רבות לא יכולות להרשות את זה לעצמן.  במכללה האקדמית אורנים נלחמת על חייה תכנית מופלאה שנקראת "אם לאם בקהילה".  זאת תכנית קהילתית, שמטרתה הכשרת רכזות שיקימו מרכזי "אם לאם בקהילה" בעזרת המועצות המקומיות. אותן רכזות יוצרות ומפעילות רשת של נשים מתנדבות שמגיעות לבתי אימהות שילדו ותומכות בהן אחת לשבוע למשך שנה.  אחר-כך מלוות נשות התכנית ובוגרות הקורס (בראשות דפנה נוימן המדהימה) את המרכזים החדשים שקמים, ונותנות הדרכה צמודה למתנדבות.  הכל נעשה בתקציב אפסי כמעט ורק מועצות מעטות מרימות את הכפפה. למה?  כי האימהות לא עומדת בראש סדר- העדיפויות, למרות שזו העבודה הקשה והחשובה ביותר שאדם יכול לעשות למען אדם אחר ולמען החברה בה הוא חי.  החלטתי להצטרף ל"אם לאם בקהילה".  לא יכול להיות שתכנית כזאת נדונה למוות.  לא יכול להיות שהאימהות נמצאות בתחתית הסולם החברתי.

פרטים על "אם לאם בקהילה", ועל קורס הרכזות של התכנית שמתקיים ב"שדמות" מכללת אורנים:
04-9838950, או 050-6593081

תמר מור סלע היא עיתונאית, ואחראית על שיתופי פעולה וגיוס משאבים של "אם לאם בקהילה".