defying gravity - הבלוג של fainy

אני נושאת עימי את לבך...

תכירו- זו פייני סוקניק, המקורית. היא גרה בעיירה קטנה בשם סטוק שבפולין. פייני כאן היא בת 15, כעבור 3 שנים היא נלקחה עם כל משפחתה לטרבלינקה ונשרפה שם. לאחיה- סבי שיבדל לחיים טובים, נשארו מעט תמונות מהמשפחה, ביניהם התמונה של אחותו הקרובה אליו בגיל, והרבה זכרונות. אני קרויה על שמה של פייני- נושאת את הזכרונות […]

fainy

23/04/2017


תכירו- זו פייני סוקניק, המקורית. היא גרה בעיירה קטנה בשם סטוק שבפולין.
פייני כאן היא בת 15, כעבור 3 שנים היא נלקחה עם כל משפחתה לטרבלינקה ונשרפה שם.
לאחיה- סבי שיבדל לחיים טובים, נשארו מעט תמונות מהמשפחה, ביניהם התמונה של אחותו הקרובה אליו בגיל, והרבה זכרונות.
אני קרויה על שמה של פייני- נושאת את הזכרונות המתלווים כל הזמן.
פייני היתה נערה מיוחדת, אומר סבא שלי, כל פעם שאנחנו נפגשים.
היא היתה חברה של הבנות הכי חכמות ומשכילות בקהילה, הבנות של הרב.
היא היתה אצילית, ועדינת נפש. וטפלה במסירות במשפחה הקרובה.
כילדה קטנה, הנכדה היחידה שקרויה על שמה, נשאתי את השם בתור עול.
הזכרונות שנוספו אליו היו מעיקים.
פייני שבתמונה מעולם לא חייכה אלי. רצינית מדי, לטעמי.
סבא שלי תמיד חבק אותי עם דמעות בעיניים. הוא קרא לי "אחותי"
ואני רק רציתי שם "מקובל" יותר , לא כל כך שונה. העדפתי את "נחמי " או "שרי"
או "תמר" או כל שם אחר על פני השם הגלותי, והמקורי יותר מדי.
גדלתי, התבגרתי והבנתי קצת יותר:
הבנתי שפייני לא חייכה, כי לא תמיד חייכו שם בתמונות.
הבנתי שהחיים והחלומות של אותה נערה צעירה נקטעו במשרפות.
כשהייתי בגיל 188 עמדתי מול התמונה ותהיתי לעצמי איך זה לסיים את החיים, כשהם כל כך, כל כך פתוחים לפניך. כשלא הספקת לעשות כלום.
ההתייחסות שלי אל השם השתנתה אי שם במהלך ההתבגרות.
אני נושאת את זכרה של פייני כל הזמן.
בכל פעם שאנשים שואלים אותי "מה זה השם הזה?"
בכל פעם שאנשים טועים והוגים אותו לא נכון, או משנים ואני מתקנת אותם שוב ושוב.
בכל פעם שאני מציינת על שם מי אני קרויה,
אני ממשיכה את החיים שלה, בדרכי שלי.
וכשסבא שלי מחבק אותי , וקורא לי "אחותי" עם דמעות בעיניים,
אני שמחה שיכולתי לתת לו מעט נחמה על הדברים שאבדו שם.
ופעם קראתי שיר- שהתאים לי כל כך לשם ,לנערה הצעירה שאבדה, ולקשר שיש בינינו. (כי יש משהו בשם, לא משנה אם שייקספיר חושב אחרת.)
אני מקדישה לה אותו, באהבה רבה.
לפייני- אחות סבי, זו שמעולם לא הכרתי מעבר לתמונה.
"אני נושא עימי את ליבך
נושא אותו בליבי
לעד איני נפרד ממנו
בכל דרכי תלכי גם את, יקירתי;
וכל מעשה שעשיתי לבדי הוא פרי ידיך, יקירה.
משום גורל איני חושש
כי את גורלי, מתוקה
איני נצרך לשום עולם
כי את יפתי הנאמנה,עולמי
ותמיד התכון הירח רק לך
ואת כל שאי-פעם תשיר החמה.
כאן הסוד הטמיר הנסתר מעין
כאן שורש השורשים וניצת הניצנים,
ושמי השמיים של עץ החיים
הצומח גבוה יותר בתקוות הנשמה או ממחבוא המוח
וזה הפלא המבדיל כוכב מכוכב
אני נושא את ליבך
נושא אותו בכל לב"
(איי.איי.קאמינגס)
עוד שנה חלפה,
בשנה זו נפרדתי בצער מסבי/אחי היקר.
בן 105 היה בפטירתו ולוחם עד נשימתו האחרונה.
הייתי רוצה לחשוב שרוחה של פייני "המקורית"( כמו שהתרגלתי לקרוא לה) פגשה אותו שם אחרי שמונים שנה. ושאחרי שמחת הפגישה המחודשת הוא הצביע עלי ואמר לה "את רואה אותה-היא עושה את כל מה שלא הספקת לעשות. הזכרתי לה במשך 33 שנה ,היא לא תשכח אותך מהר,אל תדאגי"10325189_844676765546371_5934269253259049647_n