אוכל למחשבה - הבלוג של גלית מור

כשאני אומרת לא, אני מתכוונת ל – לא!

מכתב שכל גבר חייב לקרוא.

גלית מור

10/09/2017


אני רוצה לשתף אותך, בחוייה טראומטית שחוויתי בשישי האחרון.

לפני שבוע בערך, ידיד שלי, ביקש ממני להיות ניצבת בקליפ שהוא צילם לסינגל שהוא רוצה להוציא-הסכמתי בשמחה.
יום לפני, שאל אותי – אותו ידיד, האם אהיה מוכנה לנשיקה עם מישהו על הסט-אמרתי ״לא״.
אני לא שחקנית ואין לי עניין להכניס אלי אנשים למרחב האישי שלי, בטח שלא לפה/שפתיים/הבלים למיניהם.
סיכמנו שיהיה חיבוק.
אבל מה, הגענו לסט אחרי יום ארוך ומעייף של כל אנשי הצוות, כולם מותשים, בירות באויר, מוזיקה סופר חזקה ואף אחד לא מסביר מי מה ולמה…
אתה מגיע (שחקן שלא הכרתי לפני אותו רגע, למול המצלמה) ובלי יותר מידי דיבורים, מנסה לנשק אותי.
הסתכלתי על הבמאי (שכבר מזמן לא היה איתנו) בעיניים לא מבינות והסברתי לך ש…
״לא, אין נשיקה״
״אבל, זה מה שכתוב בתסריט״
*ניסיון נשיקה שני
״נכון, אבל סיכמתי עם מאור(שם בדוי) שזה רק חיבוק״
״נו, שחררי זה רק נשיקה״
*נסיון נשיקה שלישי
״לא לא״
״טוב, אז נעשה כאילו״
״איך?״
״רק נשיקה על השפתיים.. בלי לשון וכאלה״
״לא מותק, זה לא קורה״
היו עוד כמה נסיונות שיכנוע במהלך הדקה הזאת (שעבורי נמשכה שעה) ובסוף, כמובן שרק התחבקנו.
כי אתם יודעים, עם כמה שזה מבאס, כשהיא אומרת לא, זה אומר לא.
להגיד שזה הפריע לי? זה אנדרסטייטמנט. זה כאב לי מאוד.
שנים של התנסויות מן הסוג הזה, לימדו אותי לעמוד על שלי בסיטואציות כאלה, להיות מאוד ברורה, אסרטיבית ועיכבית.
אבל מעולם לא למדתי איך להוריד ממני את התחושה המסריחה שנשארת אחרי שמישהו מנסה לכפות עלי משהו שלא בא לי לעשות.
כשאמרתי לידיד שלי ״לא״ הוא ישר אמר ״סבבה״ וזהו. מה שאומר שעדיין יש מעט שפיות בעולמנו.
הרי הכל סוכם מראש.. אז אני מגיעה, אחרי יום ארוך, כטובה, כולם עמוסים ולחוצים להספיק את השוטים האחרונים, אף אחד לא רואה אותי באותו רגע ובנוסף לכל, אתה, אדם שאני לא מכירה, מנסה לשדל אותי לעשות משהו שאני ממש לא מעוניינת בו.

צילום: נתן יעקובוביץ'

עכשיו, הנה העניין-
לא חבר שלי, לא היום הארוך, גם לא אם אכלת ביסלי בצל או לעסת איירווייז לפני, אף אחד מהנתונים האלה לא משנה.
אך ורק העובדה שפשוט.לא.בא.לי.
ממש פשוט.
ואם אמרתי לא - פעם אחת(!) מה זה אומר? נכון ילדים – ״לא פירושו לא!!!!!!״
זה כל כך פשוט שזה מגוחך.
אני, למדתי את זה בערך בגיל 4 – מאוד רציתי עוד פרוסת עוגה, אבל אמא אמרה ״לא״(ובאותה העת, אמא היתה השולטת בגופי).
אז בכיתי, וכעסתי, עד שנרגעתי ואז הבנתי שכשאומרים לי לא בצורה ברורה, על משהו שלא בשליטתי, אני לא מנסה להתמקח.
למזלי, מה שאני אוכלת, נכנס לקטגורית הדברים שכן נמצאים תחת האוטוריטה הריבונית הפרטית שלי בימינו אנו, על כן-תביאו את העוגה!!

אבל זה באמצא יום צילום ארוך ומתיש לכולם, ולמה לעשות סצינה עכשיו?
אז לא עשיתי.
אבל הייתי צריכה.
כי מסתבר, שיש כמה אנפנטילים, שעדיין לא הושרש בהם אותו החינוך הבסיסי (זה של העוגה וגיל 4, זוכרים?) וגם אחרי 5 פעמים, בהם היא אומרת לא זה עדיין מתפרש בעיניהם כ״אולי״ או כ״הממ… לא יודעת״ וחושבים שהתמקחות, בכל וריאציה, על משהו שקשור בגופו של אדם אחר, זו אופציה.
אז לכל אלה, תנו לי לבשר לכם פעם נוספת לא זה לא זה לא!!
צריכים שוב?
ארשום לאט יותר וברור יותר, למתקשים.
לא זה פשוט לא אפילו לא ולא, ממש לא, אין מצב ועוד ועוד – בחרו את הוריאציה המתאימה לכם.

דע לך, שבפעם הבאה שדבר כזה יקרה לי, כי בוא נודה בזה-זה יקרה שוב, אני אהיה מוכנה.
אני לא אתן לאף אדם, תחת אף כובע, בשום סיטואציה(!!) לנסות להמשיך ולשכנע אותי.
אני אהיה חמושה במילים ולא אהסס להשתמש בהן הרבה לפני שזה יגיע למקום, שבו אני מרגישה כל כך לא נינוחה.
ותיזהרו, לשון חריפה, עצבנית ולמודת סירובי ״לא״, לפניכם.

כשאתה עושה מעשה כמו מה שעשית אתמול, דע שיש לו השלכות-גם עלי, אבל גם עליך.
יכול להיות שכרגע, אני לא פונה עם המקרה ה״קטן״ הזה -בעיני חלק, לכל מיני מוקדי תלונות.
אבל מה שעשית נכנס באופן ישיר תחת ההגדרה ׳תקיפה מינית׳ – זאת משום שניסית לנשק אותי 3 פעמים אחרי שאמרתי לא בפעם הראשונה.
אחר כך, חומרת המצב ״יורדת״ (חושו את הציניות) ל׳הטרדה מינית׳ – זאת משום ש…
מישהו מהילדים בשורה הראשונה רוצה לנחש?
נכון מאוד! כי אחרי הניסיונות הפיזיים, הגיעו ניסיונות מילוליים.
אז כל זה, עטוף בצלופן, זו בצורה מובהקת, הגשת תלונה לגיטימית.

ואת זה רציתי שתקרא, שתבין ותעכל.
מי ייתן ולא תעשה את הדבר ה״קטן״ הזה, לאף אחת יותר.

נכתב עבור המטריד הפרטי שלי, אך מתייחס לכל המטרידנים בצורה שווה.