AVIA'S ART - הבלוג של Avia Ida Haber

ברוכים הבאים לעולמי

מזה זמן מה אני רוצה לפתוח פה בלוג ולחזור לכתיבה המלווה אותי מאז ילדותי. הפוסט "תהיי ביצ'ית או חתלתולת מין" של אימי עירון ניער אותי מההתלבטות והחלטתי לעשות מעשה. זהו פוסט היכרות.

Avia Ida Haber

06/03/2012


מזה זמן מה אני רוצה לפתוח פה בלוג ולחזור לכתיבה המלווה אותי מאז ילדותי. הפוסט "תהיי ביצ'ית או חתלתולת מין" של אימי עירון ניער אותי מההתלבטות והחלטתי לעשות מעשה. זהו פוסט היכרות.

הרעיון הוא לשתף אתכם בחיי ובדרך בה היצירה, בעיקר הכתיבה והציור, השפיעו על חיי ועזרו לי להתמודד עם תחום רחב של בעיות ואף לשמח אותי ואת סובביי.

הכתיבה ברשת ובכלל, השהיה מול המסך לא זרים לי. כתבתי בלוג בישראבלוג ועוד, כתבתי מאמרים שפורסמו באתרים שונים, היכרתי את בעלי (השני) דרך הרשת ו... באופן כללי אני רואה ברשת כוח גדול מאד לחשיפת/קבלת מידע שאדם בר דעת יכול להשתמש בו לטובה.

החלטתי להתנתק מהרשת כאשר התמכרתי למשחק החווה בפייסבוק והזנחתי את כל עיסוקיי. זו היתה התמכרות קשה אך כהרגלי, כל עוד שאני מתלבטת, כלום לא קורה וכאשר אני מחליטה, כלום לא עוצר אותי. ההתנתקות היתה טוטאלית כדי שאפסיק לברוח ואאזן את חיי.

אני בת 49. כבר לא ילדה, לכל הדיעות... אך בתוכי יש עדיין ילדה שמנווטת אותי. הקושי הגדול ביותר שלי הוא לקחת אחריות מלאה על חיי. להפסיק להתנהג כקורבן, מסכנה ותלויה בחסדי אחרים. החלק העיקרי שעליי לאזן בתפיסה שלי הוא בתחום הקריירה שנוגע גם בתחום הפיננסי. אני יודעת שעליי להחליט וללכת עד הסוף עם ההחלטה שלי. אך, יש לי כזה שיח מטורף בראש שגורם לי להתלבטויות ואלו לביטולים עצמיים ועיסוק בדברים בטלים... (אותו שורש ב.ט.ל)

חיי היו כסרט תורכי או הודי ולכן, חלקים רבים מהתפיסה שלי עברו עיבוד ואיבוד. יש לי היסטוריה ארוכה של שיח על הבורא ומקומו בחיי ועל השפעת הסביבה עליי. מאד הופתעתי לגלות ולהרגיש שיש לי השפעה על העולם. שאני ברת סמכות, תקפה, נוכחת ואף בעלת משמעות רבה לאחרים. לקבל יחס מהעולם הוא לא דבר מובן מאליו עבורי. הסרט של חיי מבוסס על בדידות, נטישה, ניצול ועוד כל מיני דברים רעים ובאותו משפט אני יכולה גם לומר שהיה ויש לי הרבה מזל. אם אני מעיזה להודות בכך, אני מרגישה מבורכת. אני מניחה שבגלל שזה לא מתאים להיסטוריה שלי, קשה לי להכיר בכך. זה כמו שקשה לקבל שדווקא הנהג שורד תאונה שבה כל הנוסעים נהרגו... קשה לנהג עצמו. בעיקר אם התאונה לא נגרמה בגלל טעות שלו. נו... אקרא לילד בשמו "רגשי אשם". זה מה שזה.

טוב, אז ככה, בבלוג אחשוף דרך היצירות שלי את חיי במטרה להמשיך לצמוח ומי יודע, אולי גם להצמיח אחרים.

אשמח לקבל תגובות ושיהיו לי מלא עוקבים... שיהיו דיונים מעוררי מחשבה, אני אוהבת את זה. בעיניי, שפה יוצרת עולמות.