עזרו לי להילחם על חיי

לפני 3 שנים, כשחיילנו נכנסו לעזה ואור היה בחופש הגדול, קרסתי. חיידק אלים השתלט לי על הריאות. עכשיו בני מגייס כסף למיזם אופנה שיוכל לממן אשפוז ארוך, השתלת ריאה ושיקום

"אני אור גלילי, יזם בן 18 ויש לי שני חלומות – האחד שאמא שלי תחיה והשני, להצליח עם מיזם האופנה ​וכדי להגשים אותם, אני חייב את תמיכתכם. ROGO הוא מיזם אופנה שהקמתי כשהייתי בכיתה י' ואמא חלתה. הוצאנו קולקציה ראשונה, אבל בינתיים מצבה התדרדר והפסקנו. אמא עצמאית קטנה ולמרות מצבה הקריטי, הייתה חייבת לעבוד בשביל "החיים עצמם" ו-ROGO הוזנח. תתמכו בי ואוכל לפרנס את שנינו בזמן שתהיה באשפוז ארוך, השתלת ריאה ושיקום. זה הסיכוי היחיד שלה ושל ROGO לחיות!"

כך מתחיל קמפיין ההדסטארט, של אור גלילי, רק בן 18 . אור, הוא הבן שלי, בני היחיד ובמקום להתגייס לצבא, הוא דחה אותו בחצי שנה, כדי להתגייס להציל את חיי. עד לפני 3 שנים, הייתי יועצת תקשורת פעילה, נמרצת ומוכרת. רצתי, התרוצצתי, ניהלתי פרוייקטים, הרציתי בכל מיני מקומות וחשבתי שאהיה צעירה ובריאה לנצח.

הייתי עצמאית, שרצה ושורדת כדי לפרנס את בני. אני גרושה והוריי נפטרו. נותרו רק אור ושנוץ הכלבונת. לפני 3 שנים, כשחיילנו נכנסו לעזה ואור היה בחופש הגדול, מחכה בהתרגשות לכיתה י' בתיכון, קרסתי. יוני 2014. חיידק אלים השתלט לי על הריאות וצילק אותן ואם זה לא מספיק, אז לתוכו פרצה מחלת ה-"COPD" (מחלת ריאות חסימתית כרונית). שניהם ביחד, לא הותירו לריאות שלי שום סיכוי.

אורית גלילי ובנה

במשך 4 חודשים הייתי מורדמת ומונשמת בטיפול נמרץ באיכילוב, בין חיים למוות ואחר כך הועברתי משותקת לחלוטין לביה"ח השיקומי רעות, בתל-אביב. אחרי שמונה חודשי שיקום, השתחררתי וקיבלתי את התואר החדש – 100% נכה לצמיתות, עם מחלת ריאות קשה שהולכת ומתדרדרת.

השתחררתי חבולה, פגועה, כואבת וענייה. שנה וחודש שלא עבדתי והעתיד נראה חשוך. הסתכלתי ימינה ושמאלה והחיים לא נראו לי מעודדים במיוחד. הנה אני, הפעילה והעצמאית, שבר כלי, מחוברת לחמצן. בגלל שחשבתי שאהיה צעירה לנצח, לא עשיתי ביטוח ולכן כעצמאית אינני זכאית לאובדן כושר מחלה או ימי מחלה – רק קצבת נכות קטנה וזעירה בגובה 2,430 ₪.

נאלצתי לקחת את מכונת החמצן הגדולה ולעבוד למול המחשב, ולו כדי להרויח כסף לשכ"ד ואוכל ובינתיים המחלה שלי הלכה והתדרדרה.

אורית גלילי

יום אחד, אור נכנס הביתה עם חולצה טי יפיפיה. "מה זה?", שאלתי. "אני ציירתי" הוא ענה. מתברר, ש"בזמן שישנתי" בטיפול נמרץ, אור ניסה איכשהו להתגבר על הטראומה. הוא התחיל לשרבט שירבוטים, ערך אותם בכל מיני תוכנות והעלה לאינסטגרם. תוך זמן קצר, היו לו אלפי עוקבים  מרחבי העולם וגרופיס שמקעקעים את העיצובים שלו ושולחים לו בגאווה את הצילומים.

כשראיתי את החולצה ידעתי! "בוא נקים לך עסק" אמרתי לו, "ואם לא יהיה, יהיה לך משהו שיבטיח את עתידך".

ככה נולד ROGO .

הפקת רוגו

הוצאנו קולקציית של טי-שירט וכובעי בייסבול, תחת עיצובו של הבן המוכשר שלי, פתחנו אתר ופייסבוק והתחלנו לשווק.

אבל חלומות לחוד וחיים לחוד והמחלה המשיכה לכרסם. כל התדרדרות שוב התאשפזתי, שוב לא עבדתי, שוב השתחררתי ובימים היותר טובים שלי הייתי חייבת לעבוד למול המחשב. חלום ROGO הלך והוזנח. המושג "השתלת ריאה", עלה מידי פעם בקליניקה של רופא הריאות שלי. אבל תהליך כזה כרוך בטיפולים אינטנסיביים פעמיים בשבוע, ניתוח ושיקום ארוך. ולמרות שהטיפולים והניתוח על חשבון המדינה, לא יכולתי להרשות לעצמי שוב להתאשפז לתקופה ארוכה בלי לעבוד.

לפני כחודש, הרופא היה הרבה יותר ברור. "תקשיבי", הוא אמר, "את מוזמנת לבקר אותי מתי שבא לך, אבל אם לא תתחילי בטיפולים לקראת השתלה, את לא תהיי איתנו עוד הרבה זמן. מדובר בחודשים ספורים אפילו". יצאתי מהקליניקה בהרגשה שזהו. אין יותר מוצא. לנסוע פעמיים בשבוע לבלינסון לא אוכל, אני חייבת לעבוד. בלעדיהם, לא אוכל לעבור ניתוח השתלת ריאה ואמות. גזרתי את דיני.

רוגו אופנה

מהורהרת חזרתי הביתה. אור, שבשנים האחרונות מאז שחליתי, התבגר בעל כורחו הביט בי, הבין ושתק. גם הוא הבין שאין מוצא. אמא תמות. וקצרה היד מלהושיע. סוג של דד-אנד, אני צריכה טיפולים והשתלה, לא יכולה להרשות לעצמי לעבור אותם כי אם לא אעבוד בבית, לא יהיה כסף למחיה ואם לא אעבור אותם אמות.

לפני שבועיים, הוא הביט בי ואמר "ROGO יציל אותנו". בהתחלה הייתי סקפטית. בכל זאת, הייתי יועצת תקשורת, תמיד מאחורי הקלעים מעולם לא נחשפתי ובודאי שלא ברמה כזו. גם בפייסבוק בו אני פעילה מאוד, לעיתים רמזתי, לא יותר. אבל, הבנתי לגמרי שזה סוג של מוצא אחרון. ב-17 לאוגוסט, יום אחרי יום הולדתי ה-49, ההדסטרט עלה לאויר.  מימון ההמונים שמטרתו, להוציא עוד קולקציות של ROGO, ולהפוך אותו למותג משגשג בכדי שיוכל לפרנס את שנינו  בתקופה הקשה שלפנינו וגם אח"כ.

"אם אמות" אני כותבת בהדסטארט, "אעצום עיניים בשלוה, גם אם מוקדם מדי ואדע שהצלחתי לתמוך בעתידו של אור אפילו שאני כבר לא כאן". אם אחיה – אחרי הטיפולים, הניתוח והשיקום האורך, לא תהיה מאושרת ממני לראות את רוגי שלי מצליח עם ROGO ואעזור לו להפוך את המותג לאימפריה".

היכנסו לקידום ההמונים, תמכו ושתפו –  מתי קניתם חולצה ובאותה נשימה הצלתם חיים?

רוצות לתמוך במיזם? לחצו כאן

** הכותבת, אורית גלילי, נאבקת על חייה והמיזם שלה מגייס כספים בימים אלה בהדסטארט