4 וחצי שנים אני נלחמת על הילדים שלי

"אני נלחמת על ששת ילדי האהובים בכל דרך אפשרית. למרות שהדרך החרדית לא התאימה לי, הייתי מוכנה להישאר חיצונית חרדית רק בשבילם". אביבה דוד, חרדית לשעבר שהתגרשה מבעלה חושפת בסדרת הדוקו "בגובה העיניים" את סיפורה המטלטל

נשאתי אותם תשעה חודשים ברחמי, קמתי בלילות, סיפורים לפני השינה, הייתי איתם בבריאות ובחולי, צחקתי ושיחקתי, האכלתי וטיפחתי במסירות. ואז, כשהתחלתי לחשוב קצת אחרת החליטו אנשים רעים, שהילדים שלי, בשר מבשרי לא יכולים להיות איתי בקשר יותר. קשר דם זה החיבור הכי חזק שקיים. היום אני יודעת שיש אנשים שיתכחשו לזה מטעמים פרימיטיביים ומיושנים.

ארבע וחצי שנים אני נלחמת עליהם, ששת ילדי האהובים, נלחמת בכל דרך אפשרית. לא רציתי לפרק את המשפחה, למרות שהדרך החרדית לא התאימה לי, הייתי מוכנה להמשיך ולהישאר חיצונית חרדית רק בשבילם. אבל לאבא זה לא התאים והוא הגיש תביעת משמורת לבית הדין הרבני תוך הבטחה שלו ושל הקהילה ש"את לא תראי את הילדים יותר".

והם, שיש להם כח רב, והתיק התנהל במגרש שלהם – בית הדין הרבני, הצליחו לקיים את ההבטחה המחרידה הזו. ארבע וחצי שנים שהילדים שלי לא מקבלים בבוקר ברכת אם לפני הלימודים, לא מקבל את פניהם חיבוק אימהי כשהם חוזרים לבית, ואמם לא נותנת להם נשיקת לילה טוב לפני השינה.

ואני נקרעת מגעגועים וגם הם. ילדים צריכים שני הורים, וכשקורעים מהם את אחד ההורים יש לזה השפעה הרסנית על בריאותם הנפשית. ניסיתי הכל, פניתי לכל גורם אפשרי. אבל אני רק אביבה, אימא אחת כנגד קהילה שלמה סגורה ואדוקה שהפכו את המלחמה נגדי למלחמת דת אובססיבית (למרות שתמיד הגעתי לילדים בלבוש חרדי ואף פעם לא ניסיתי או רציתי לשנות אותם). המערכת הרבנית נתנו להם גב משפטי ולא היה לי סיכוי.

לפני שנה ראיתי שיכול להיות סוף רע מאוד לסיפור כמו שלי. אסתי וינשטיין, אימא שנותקה מילדיה, שמה קץ לחייה. לא רציתי להיות הבאה בתור, רציתי להיות חזקה לילדים שלי. לא יכולתי לעשות את זה לבד. הייתי צריכה כוח, הייתי צריכה גב. העוול זעק לשמים וצריך רק לצעוק אותו חזק חזק שכולם ישמעו ויעשו לזה סוף.

אביבה מהסרט במאקו

זה לא נעים לפרוש את כל החיים שלך לציבור, זה נורא להיות חשופה ומובסת שוב ושוב אבל הגעתי לשלב שבו זה היה הדבר היחיד שנותר לעשות, לצעוק לעולם הרחב: "תראו מה שקורה כאן, שמישהו הגיוני יתעורר ויעשה משהו, לפני שיהיו נזקים בלתי הפיכים". כתבתי פוסט בפייסבוק עם עצומה לשר הרווחה, ובין היתר הגעתי לתוכנית בוקר של ערוץ 2.

גלית גוטמן, שהייתה המראיינת, קראה לי אחרי השידור, אמרה שהסיפור זעזע אותה, חיבקה אותי ואמרה: "לא יעלה על הדעת שאימא לא יכולה לראות את הילדים שלה. אנחנו נלווה אותך עם צוות צילום, נשתמש בכוחה של התקשורת כדי לעזור לך לקבל את ילדייך". וכך עברה לה השנה האחרונה שלי. הייתי עטופה בצוות נפלא של אנשים מלאים בלב ובתחושת שליחות שבאמת היה אכפת להם ועזרו במה שיכלו.

במקרים של חוסר צדק, התקשורת יכולה להשפיע המון. בשנה האחרונה ראיתי את הילדים שלי במפגשים קצרים שלא היו מתרחשים לולא הרעש הזה. מה שעשו תחת מעטה חשאיות אי אפשר לעשות כשהכל מתועד. הסרט הזה לא מספר רק את הסיפור שלי, משתתפות בו אימהות נוספות שהורחקו מילדיהן בעקבות עזיבת הדת. ומאחר וזה סיפור חיים אותנטי וכואב, לא יהיה לו סוף מושלם של תסריט הוליוודי אלא תגלו בו דברים חשוכים שקורים במדינה שלנו, ואטימות גדולה של המערכת שלא ערוכה לזה.

וכמו שכולנו יודעים, דברים מעוותים לא משתנים מסרט אחד, אבל בהחלט יש חשיבות גדולה להדליק את האור על העיוותים כדי למנוע מהם לקרות שוב ושוב.

וזה – נוגע לכולנו! ממשיכה להילחם על הילדים שלי בכל מצב.

** הכותבת, אביבה דוד בת ה-35, היא חרדית לשעבר שהתגרשה מבעלה לא מתראה עם ששת בניה כבר ארבע וחצי שנים. לאחר התאבדותה הטרגית של אסתי ויינשטיין, נחשפה התופעה של נשים גרושות, חרדיות לשעבר, שמרגע שיצאו בשאלה הן מנותקות מילדיהן על ידי הגרוש והסביבה, לא פעם בגיבוי של בית הדין הרבני. בסרט "לא בלי ילדיי" יוצאת גלית גוטמן בעקבות סיפוריהן של נשים שעושות הכל כדי לא להיות האסתי ויינשטיין הבאה.

להלן תמצית תגובתו של דוד גואל, בעלה לשעבר של אביבה דוד:

1. הטיעונים של גרושתי חסרי כל אמת.

2. אין כל קשר בין מעללי גרושתי, לבין יציאה בשאלה.

3. אשתי לא עברה כל התעללות. לא ממני ולא מכל גורם אחר. היא גם לא פנתה מעולם לגורם כלשהו, ולא התלוננה על התעללות.

4. אין כל אמת בטענתה כי מנעו ממנה ביקורים. היא זו שחיבלה ומחבלת בביקורים, היא זו שבזדון פעלה נגד החלטות שיפוטיות והיא זו שנאבקת נגד הפסיכולוגית המטפלת זה שנים בקטינים.

5. מעולם לא הייתה כל הסתה של הקטינים נגד גרושתי.

6. אני נהגתי ונוהג לפי הצווים השיפוטיים והיא זו שמתעלמת מכל החלטה שיפוטית.

7. אין זו הפעם הראשונה שגרושתי מייצרת הליך תקשורתי. מסע התעמולה  שהיא עושה זה נסיון להפעיל לחץ חיצוני על מקבלי החלטות.