defying gravity - הבלוג של fainy

בין בורקיני למשמרות הצניעות

אני הולכת בין הקצוות בצעדים מהססים  על השביל בין  חרדיות לפמינזם. בין פוסט  מודרניזם לליברליזם, בין רדיקלי ל"ספאסט נישט" . אני מתנגחת עם  קרול גילגן, מתווכחת עם  "נשים דעתן קלה" , מזדהה עם נשות ה"בורקיני"   ויוצאת נגד העיסוק האובסיסיבי בצניעות הלבוש.  חרדית  פמינסטית\ פמינסטית חרדית . מה קודם למה? איזו זהות  מעפילה על האחרת?   ואיך […]

fainy

15/09/2016


פייני סוקניק (צילום: יעל ברזילי)

אני הולכת בין הקצוות בצעדים מהססים  על השביל בין  חרדיות לפמינזם. בין פוסט  מודרניזם לליברליזם, בין רדיקלי ל"ספאסט נישט" . אני מתנגחת עם  קרול גילגן, מתווכחת עם  "נשים דעתן קלה" , מזדהה עם נשות ה"בורקיני"   ויוצאת נגד העיסוק האובסיסיבי בצניעות הלבוש.

 חרדית  פמינסטית\ פמינסטית חרדית . מה קודם למה? איזו זהות  מעפילה על האחרת?   ואיך זה שתמיד יהיו כאלה שיגידו שאני לא חרדית, וכאלה שיגידו שאני לא פמינסטית?

החיבור שלי לחברה החרדית הוא חיבור שורשי עמוק. הוא מתחיל עוד טרם נולדתי ומלווה אותי בחיבוק עוטף (לפעמים יותר מדי) כל חיי.  החיבור שלי עם הפמינזם  הוא דק כמו  חבל של  פעלולן, המהלך עליו בין שני  גורדי שחקים. החבל דק אך עשוי מפלדה. ואני פוסעת עליו  במתינות, ומשתדלת לא להביט למטה- שלא אפול. ולא לחזור אחורה – אל אחד הקצוות.

לא בחרתי ללמוד פמינזם, לא  הילכתי  לתומי סתם כך ביום בהיר וחפשתי  כיצד לערער את ה"צאינה וראינה" של שנות ילדותי והתבגרותי. נדחפתי לשם באלימות, כשרעידות אדמה שלא נראו  לעיני הסובבים  מוטטו את מגדלי השן שבניתי בחיי הפרטיים.  נשארתי להתמודד חשופה ובודדה   מול חברה וקהילה, רבנים ומשפחה,ולא ידעתי מנוח. בהתבגרותי השניה , בשנות העשרים המאוחרות של חיי, התחלתי לשאול  את עצמי שאלות מורכבות שתבעו תשובות. כבר לא יכולתי להשתיק אותן, כבר לא יכולתי לשתוק.
מתוך כאבי גדילה  ותחושת אמביוולנטיות  נוצר קו שבר שהתאחה לאיטו  וממנו  בקעה הזהות החדשה שלי. שלא מסתפקת בהזזת מחשבות טורדניות הצידה , שלא   מתרצה במילים "כי ככה זה אצלנו" , שלא מאפשרת להשתיק אותה באמירות  "זה כתוב, ומה את מבינה"

לא הייתי מסונוורת   אפילו לא לרגע. לא חשבתי ששם- מחוץ לחברה שלי- אגלה את האור.   זמן רב צפיתי מהצד  במאבקי הנשים בחברה הכללית  להכרה, להגנה , לזכות לשיוון על פי חוק.  ראיתי  את עוולות העבר וקראתי  את נבואות העתיד.  עדין- זה לא פתר אותי  מלהתבונן בעיניים  מלאות ידע חדש על החברה שלי ולהבין שאני לא יכולה להשאיר את הדברים כמו שהם.

בחרתי לפעול  ולקרוא לאחרים לפעול. בשם הערכים  אותם ניסיתי לשלב. במומחיות של לולין מתחיל- מרימה  כדור אחד ומפילה שניים. כשיסורים של  אהבה \שנאה מלוים אותי כל הזמן.  לפעמים הייתי פמינסטית ליברלית, לפעמים  רדיקלית ופעמים שפשוט התעלמתי מהכל, עצמתי עיניים וחזרתי להיות   לכמה שעות אותה  אשת חיל "סופר וומן" פמינסטית  חרדית מהסוג שמותר להיות אצלנו.

אל תחשבו שזה קל- ללהטט בין  עשיה חברתית , קוד מוסרי  וחינוך חברתי מבית, לבין השקפות  ערכיות מבוססות שיושבות חזק במקומות הכי עמוקים במבנה האישיות.  אני מג'נגלת בין יסורי המצפון, הלמידה החדשה, מדרשי האגדה המחייבים הלכה למעשה והמציאות הנושכת שבשטח.

להדחק לקצוות, לבחור בכדור אחד מכולם ולשחק איתו מסירות מול הקיר היה הפתרון הקל. לבחור להיות  "לא פמינסטית" או לפחות  לומר ש"אני לא פמינסטית" היה מוריד לי מטען רגשי של  כמה קלוגרמים  טובים ומסדר לי את  היחסים עם כמה קרובי משפחה אהובים.  יכולתי לומר שאני לא חרדית יותר, רק "שומרת מצוות ומאמינה  בבורא עולם ובי"ג העיקרים" גם אז הייתי   קלה יותר, עם פחות  מחשבות ותהיות  ופחות מוסכמות חברתיות שיש לערער עליהן.

להיות חלק מהפמינזם החרדי - שמתדיין, שכואב, ששואל  ומחפש עוד תשובות, זו מתנה. להיות חלק מתחילת תנועה שמביאה שינוי משמעותי - כלפי פנים וכלפי חוץ, זו  זכות.  לקרוא ולהשתתף בדיונים  אמיתיים על  זכויות  נשים בחברה החרדית ועל מעמדן בחברה - זו מחויבות. בשביל בנותי ולא פחות מכך, בשביל בני.

בחרתי לחיות בקונפליקט, בחיים שמלאים  בחיפוש תמידי ובשאלות מורכבות.  בחרתי  להתוות  בעצמי את הדרך בה אני צועדת ולנסות לשחק בכמה כדורים יחד, בו זמנית. לכל בחירה יש תוצאות. רווחים והפסדים.

בחרתי להיות פמינסטית חרדית ו\או חרדית פמינסטית ולא לפחד לומר את זה.

עכשיו תורכם  לא לפחד להתמודד עם זה.