חילונית כשרה למהדרין - הבלוג של לימור שורק

פולניה שאוהבת חריף

בתור ילדה שגדלה בבית פולני, החריף היחיד שאכלנו זה חריין (חזרת) בשני אירועים בודדים, אך חשובים - ראש השנה ופסח. גם בתור ילדה אהבתי את זה שהחריין פתאום צובט אותי באף והדמעות מתחילות לבצבץ בקצה העין. אהבתי את התחושה הזו של החריפות. בגיל מאוחר יותר אהבתי גם חרדל. לא מאוד חריף, אבל עוקץ אותך בלשון […]

לימור שורק

14/05/2016


בתור ילדה שגדלה בבית פולני, החריף היחיד שאכלנו זה חריין (חזרת) בשני אירועים בודדים,

אך חשובים - ראש השנה ופסח. גם בתור ילדה אהבתי את זה שהחריין פתאום צובט אותי באף והדמעות מתחילות לבצבץ בקצה העין. אהבתי את התחושה הזו של החריפות.

בגיל מאוחר יותר אהבתי גם חרדל. לא מאוד חריף, אבל עוקץ אותך בלשון מדי פעם.

אבא שלי עבד עם הרבה חבר'ה ערבים וכשאכלנו אצלם הופיעה על השולחן צלחת של פלפלים חריפים ירוקים ומטוגנים ואבא שלי נתן לי לטעום. היה חריף מאוד ושתיתי המון מים, אבל התחושה הייתה נעימה לי. אהבתי את הצריבה הזו בפה, אבל בתור אשכנזייה שאוכלת פירה מקופסה (מחזירה אתכם לרגע לפוסט הראשון שלי) היה ברור שאקנה סחוג משומר מקופסא ולא אכין בעצמי. יותר מאוחר שהכרתי את אשתי והיא אמרה לי שאבא שלה מרוקאי ואמא שלה טריפולטאית - אמרתי לעצמי יששש!!! עכשיו אטעם חריף "אמיתי" ובא לציונה גואל. כאשר הלכנו פעם להוריה לאכול ואמא שלה אמרה לי שיש חריף שהיא הכינה, בלוטות הרוק שלי התחילו לעבוד שעות נוספות ושמחתי מאוד, אבל לצערי החריף היה לא ממש חריף והתאכזבתי קשות. אני בניתי על המרוקאית שלי! הבנתי שאין על מי לסמוך בענייני חריף ושאצטרך לעשות הכל בעצמי (איך זה בתור משפטי פולני?).

בהתחלה הכנתי רוטב שום לימון ופלפל חריף, כמו שעושים בחומוסיות והכי נהדר, אבל לא מספיק חריף עבורי. המשכתי לעשות סחוג, אריסה ומטבוחה חריפה והיום אין ארוחת שבת, שאין לפחות סלט חריף אחד על השולחן.

אם לא הבנתם - אני מתה על חריף.

לפי כחצי שנה היינו עם הילדים בטיול של חודש בארה"ב ונתקלתי ברוטב חריף שנקרא סריראצ'ה. רוטב מדהים וחריף אש. קניתי לי 2 בקבוקים גדולים של רוטב כזה ואני נהנית ממנו מאוד. כאשר אריאל ביתנו טסה למשלחת ללוס אנג'לס בפסח האחרון, היא שאלה אותי - ל', מה להביא מחו"ל? ואני עניתי ללא היסוס - את הרוטב החריף כמובן. הילדה המהממת הזו, לא רק שהביאה לי את הרוטב, היא הביאה לי בקבוקון קטן שאפשר למלא בו את הרוטב ולקחת אותו איתי לכל מקום. הוא אפילו יכול לשמש כמחזיק מפתחות. לא הייתה מאושרת ממני מהמתנה החריפה והמקסימה שקיבלתי.

Limor_bottles

מתכון לחריימה (אתם תחליטו מה מידת החריפות שלו):

8 פילטים של מושט (אפשר להחליף בנסיכת הנילוס, בורי, לברק ועוד)

2 פלפלים אדומים

2 פלפלים צהובים

2 עגבניות

1-2 פלפלים חריפים (לפי הטעם או בכלל ללא חריף)

6 שיני שום

כוסברה

שמן קנולה

מלח

פפריקה

פפריקה מעושנת (לא חובה, אבל מומלץ בחום)

 

אופן ההכנה:

שמים בסיר עמוק ושטוח (אני משתמשת בסוטאז') כרבע כוס שמן קנולה ונותנים לשמן להתחמם היטב. בינתיים חותכים בסלייסר או ידנית את כל הפלפלים, העגבניות והשום ואחרי שהשמן חם מספיק, מוסיפים את כל הירקות לסיר לטיגון של כחמש עד 7 דקות ומערבבים מדי פעם ושלא יישרף. מרתיחים מים ומוזגים כוס מים חמים ולה מוסיפים את  התבלינים - כפית מלח, כפית גדושה של פפריקה מרוקאית בשמן וחצי כפית פפריקה מעושנת. נכון, הפפריקה המעושנת היא לא חובה, אבל היא מאוד מוסיפה טעם לחריימה.

יש פפריקה מעושנת נהדרת פה בישראל, אבל אם אתם או מישהו אחר טס לבודפשט - תבקשו פפריקה מעושנת ולא תצטערו!

אני אוהבת שיש הרבה רוטב ואפשר להוסיף עוד חצי כוס עד כוס מיים חמים ולערבב.

ממשיכים לבשל עוד עמה דקות ואז מוסיפים את הדגים. נותנים לדגים לטבוע ברוטב הנפלא, מביאים לרתיחה וטועמים. במידת הצורך משפרים טעמים.

נקודה חשובה והיא החריפות. אני מאוד, אבל מאוד אוהבת חריף. האישה שאיתי אוהבת חרפריף והילדים לא מסוגלים לאכול חריף (כל האיומים שלי, שאוציא אותם מהירושה אם לא ילמדו לאכול חריף לא עוזרים לי, לצערי…) ולכן אני מחליטה על מידת החריפות לפי האורחים ולא לפי טעמי, אחרת כולם יזיעו ויצטרכו הרבה מאוד מים.

אם הילדים לא איתנו בארוחה - אני מפגיזה בחריף ואם הם איתנו אני לא עושה חריף בכלל ומוותרת על החריפות. הדג יוצא מעולה, אבל לא חריף וכך כולם יכולים ליהנות.

אם אני באמת רוצה להשקיע ויש ארוחה גדולה עם הרבה ילדים ומבוגרים - אני מכינה שני סירים. אחד חריף אש ולהבה והשני ללא חריף.

דג לא צריך הרבה בישול ולאכן עשר דקות לאחר שהדג רתח והנמכנו את האש, אני מוסיפה כחצי חבילת כוסברה ונותנת לדג עוד 5 דקות בישול וסוגרת את האש.

מצרך חשוב ליד החריימה - חלה מתוקה וטרייה, אי אפשר להפסיק לנגב את הרוטב.

 

תיהנו ובתיאבון!

Limor_spicy_fish2