בוקר של שלוש זריחות - הבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

כשאני עושה הכל לבד, למה כן, למה לא.

תמיד רציתי לעשות הכל לבד. לא הסכמתי שעזרו לי. לעשות לבד זה גם להראות כמה אני מוצלחת, יודעת ומוכשרת. שאני לא צריכה אף אחד. ואז כל יום בחיים שלי היו עוד הזדמנויות להראות כמה אני מוצלחת, וחכמה, ומוכשרת. להראות שלבד אני עושה את הדברים פי-אלף טוב, כי הרי everything you do I can do better. […]

חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

10/11/2015


מאתר http://tutorasap.com/

מאתר http://tutorasap.com/

תמיד רציתי לעשות הכל לבד. לא הסכמתי שעזרו לי. לעשות לבד זה גם להראות כמה אני מוצלחת, יודעת ומוכשרת.

שאני לא צריכה אף אחד. ואז כל יום בחיים שלי היו עוד הזדמנויות להראות כמה אני מוצלחת, וחכמה, ומוכשרת. להראות שלבד אני עושה את הדברים פי-אלף טוב, כי הרי everything you do I can do better. וזה רק אני, לבדי. ואם אבקש עזרה מישהו אחר, זה יראה שאני פחות, וייתן , חס ואולי, הזדמנות למישהו אחר חלילה לקחת ממני חלק מהתהילה. או את כולה.

אמא שלי הייתה די מיואשת ממני ובוודאי גם מודאגת, "איך אמצא בן-זוג כשאני עושה הכל לבד?". ואני דווקא  לאמא שלי רוצה להוכיח שאני לא צריכה אף אחד, ולבד אני הכי טובה, אני סופר-וומן. סופר וומן פועלת לבד. תיראו איך אני מסתדרת, איך אני מתגברת, על הדברים הכי קשים בעולם, מתגברת על סרטנים, עוברת השתלת כבד, ועוד משתתפת באולימפיאדות ומתאמנת לבד, וזוכה במדליות, כי כן, אני סופר-וומן!

 ואז....* הכרתי את שי. ועוד לפני שידעתי מה קורה בינינו, הסכמתי ואפילו ביקשתי ממנו שיעזור לי. לטפס על הסלע, לרדת את המדרגה הגבוהה הזו.

עכשיו אני רוצה שהוא יעזור, יהיה לידי, ישאר לידי, ירגיש שאני רוצה אותו. ואני יכולה לנוח קצת, עכשיו אני מרשה לעצמי להיות חלשה, להזדקק. וזה בא לי בקלות, האם זה אינסטינקט?!

 כשאני לומדת את עצמי היום, אני מבינה שגם אני, כמו כולם נולדתי עם הצורך 'להיראות', והצורך בהוכחה שנראיתי. שיראו שהצלחתי, שיראו שאני כאן, שיראו כמה שאני יכולה, שיכבדו אותי, וישבחו אותי, ורק אותי. מישהו נוסף ייקח ממני מהתהילה.

הצורך הזה הוא עמוק כל-כך בתוכי וכמה שיראו ושיריעו לי, הוא לא יתמלא. הצורך הזה מבקש לשמוע מחיאות כפיים בכל רגע אפשרי, הצורך הזה מבקש עוד ועוד טפיחות על השכם ו'כל הכבוד'.

 היום כשאני מבינה, זה כבר הרבה פחות. וזה משחרר. אפשר פשוט להיות בלי צורך להיראות. כי כשאני יודעת את עצמי, זה כבר מספיק. זה כל כך הרבה יותר קל, וגם נותן הזדמנות למישהו אחר לעזור, ולעזור זה כל-כך מספק, הנה אני בעצמי- עזרתי ותמכתי ועוזרת.

להגיד לעצמי לאחרים שאני צריכה עזרה. להודות, במלוא מובן המילה, שאני לא יודעת, שאני לא מספיק חזקה, להודות שיש מישהו אחר טוב ממני, או אפילו אחר, מישהו שעושה את הדברים אחרת, זה משחרר, זה מקל, זה מחזק. זה משאיר לי אנרגיה, ואפשרות לעשות עוד ואחרת. לבקש עזרה זה לתת למישהו אחר הזדמנות לעשות משהו שעושה לו טוב, אז בוודאי שכן.

*כשאני בת 41.