kmhema - הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על מרחבים מוגנים "הנד מייד", נשימות ושקט

"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". נראה לי שזה נכון רק לגביי, מכל מקום ובכל מקום כולם מדברים ומדברים ומדברים ומדברים ו... (ברור, נכון?) זה מרגיש לי כאילו כיפת הברזל הרגשית של כולם טמונה בכוחה של המילה פלוס עוצמה פלוס מהירות. כולם צריכים להדוף את הרעש בפנים. לכולם יש עצה אמיתית, טובה, שתפתור את כל בעיות העולם והילדים […]

קרן מירב | היר-הוֹרים

11/07/2014


"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". נראה לי שזה נכון רק לגביי, מכל מקום ובכל מקום כולם מדברים ומדברים ומדברים ומדברים ו... (ברור, נכון?)

זה מרגיש לי כאילו כיפת הברזל הרגשית של כולם טמונה בכוחה של המילה פלוס עוצמה פלוס מהירות. כולם צריכים להדוף את הרעש בפנים.

לכולם יש עצה אמיתית, טובה, שתפתור את כל בעיות העולם והילדים והחרדות והתקיפה או לא תקיפה ותוך כדי שאני כותבת את זה אני מרגישה את מפלס הרעש עולה, עם הדופק וקוצר הנשימה שלי.

נשימה עמוקה, האזנה לבפנים שלי. רגוע בינתיים, אפשר להמשיך.

בחיי שיש לי מה להגיד, האיש שלי יספר לכם, תמיד יש לי מה להגיד. אבל היום ואתמול ובטח מחר -  יש לי בעיקר צורך במרחב מוגן. יש לי צורך שלילדים שלי יהיה מרחב מוגן להיות בו בתקופה הזאת.

ביום שלישי קראו לאיש שלי לצו 8. הגבתי מיד. התגובה שלי הגיעה ממעמקי מרתפי הפחד של ילדה בת 11 שקציני צה"ל דופקים על דלת ביתה ומזינים את המפלצת הכי מפחידה שגרה בה. אבא שלי נפצע קשה מאד במילואים, אבל עברו כמה שעות טובות עד שיצאנו מכלל סכנה (כן, יצאנו. ברבים).

הילדה הזאת הגיבה לצו 8 הזה. בכיתי, מחיתי ורעדתי כמו דף אורז (רוצה להמחיש שזה דק ונידף אפילו יותר מעלה או דף רגיל). לא הצלחתי להירגע. הייתי מוטרפת, אין צורך לייפות.

נשימה עמוקה, ועוד אחת, ו ע ו ד  א ח ת. אפשר להמשיך.

רק למחרת כשקיבלתי טלפון מהקייטנה הבנתי שהצורך שלי באמא שלי, במרחב מוגן שלי הגיע לילדים שלי. מטאפורית נשארתי לעמוד באזעקה והשארתי את הילדים בחוץ. או אז החלטתי להתעשת. נשמתי עמוק, הסברתי לילדה ההיא שהכל בסדר ושיש בה מספיק כח להתמודד עם מה שעוד צפוי לבוא (ובא, שלא תהיינה אי הבנות).

אספתי את הילדים בכל צורה ואופן ובהחלטה מודעת אנחנו מסתובבים במרחב מוגן.

אז אין לי רצון או צורך להשיא עצה מבלי שאתבקש, אלא רק לשתף במה שעובר עלי.

לשתף ולהגיד שזה הסיפור שלנו, ילדים שצריכים הורים שצריכים הורים שצריכים הורים. אמא שלי לצורך העניין לא פנויה בשבילי עכשיו כי ההורים שלה סיעודיים וצריכים אותה בדרכם. לא בטוחה שאמא שלי במרחב מוגן. במלחמה כמו באהבה – אין חוקים.

ואולי כדאי להנמיך רגע את הרעש, להסתכל פנימה, להיות בעצמנו מרחב מוגן למי שלא יכול עדיין ליצור לעצמו את שלו. זה נותן כח אמיתי ואורך רוח.

נשימה עמוקה. שמכניסה אוויר בכל החדרים.

אפשר להמשיך.