איש, אישה ואש

הוא הצית בה את הפנטזיה הכי פרועה שלה, תשוקה בלתי נגמרת, אבל שום דבר לא יכל להכין אותה למה שתגלה כשייפגשו לראשונה

בעילום שם

22/03/2017


שאטרסטוק

התשוקה העירה אותי באמצע הלילה. התעוררתי מתוך חלום רטובה ורעבה למגע, מנסה להיזכר ללא הצלחה מה היה שם ויותר נכון מי היה מושאו של החלום שהסעיר אותי כל כך. ניסיתי לשחזר את הפרטים, לשרטט פנים לדמות, אך החלום, בעקשנות לא מתרצה, חמק ממני, מותיר אותי עם שפתיים שנישקו אותי לאורך כל הגוף וזוג ידיים גבריות וחזקות שליטפו אותי, חדרו אלי עמוק וגרמו לעור שלי לבעור, בעירה שלא הרפתה ממני גם כשנפקחו עיני אל תוך הלילה האפל.

השעון שעל השידה הבהב שלוש וחצי, וידעתי שאין סיכוי שאצליח לצלול שוב אל מצולות השינה, לא עכשיו כשהגוף בוער לי, משווע למגע ומבקש להתפרק בעונג מטלטל. חודשים ארוכים שלא הרגשתי כך, חודשים שלא התעורר בי הצורך לענג את גופי עד כדי אותה תחושת התפרקות מרעידה ומטלטלת.

אחרי שגיא עזב את הבית הרגשתי שמשהו מת בי פנימה. בחודשים שקדמו לפרידה שלנו הייתי עסוקה במלחמת הישרדות נפשית, מתמודדת עם שני מתבגרים חדורי כעסים על ההורים שהרסו להם את הבית, עם הורי שהביטו בי בעיניים מאשימות ומוכיחות על שלא השכלתי לשמר בהצלחה את התא המשפחתי. מדחיקה פחדים על איך אצליח להסתדר לבד עכשיו אחרי עשרים שנים של ביחד, חוששת שמא לא עשיתי את הצעד הנכון כשאמרתי לו שאני רוצה לפרק את החבילה ולשבור את הכלים.

מין היה הדבר האחרון שהעסיק אותי באותם חודשים והאמת ששכחתי מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי ולו גם קצהו של עניין בסקס. הגברים הספורים שפגשתי פה ושם לא עשו לי את זה ובאותן פגישות מגששות של קפה או דרינק כל מה שחשבתי עליו היה איך אני נפרדת יפה לשלום מבלי לפגוע בגבר שיושב מולי, איך אני חוזרת לספר שמחכה לי ליד המיטה או לעוד סיפור שאכתוב ואעלה בפייסבוק (כן פתאום בגיל ארבעים וחמש גיליתי שאני אוהבת לכתוב, אולי גם זה היה מסימני משבר גיל האמצע שלי).

והנה הלילה במיטה, כמו משום מקום ובעקבות אותו חלום חמקמק,  תקף אותי פתאום רעב מכרסם למגע חזק וחורך, כזה שייגע בי הכי עמוק שאפשר, שיגרום לי לצרוח בעונג, להתרוקן בלאות ולהתמלא בהרגשה מתוקה כמו שסקס טוב תמיד עושה לי, וככה בעודי שוכבת ותוהה מדוע התעורר גופי לפתע מהתרדמה הארוכה שנפלה עליו, הרגשתי איך היד נשלחת אל מתחת הגופיה שלבשתי ומלטפת את העור החם. מגע היד על הגוף שלי עורר בבת אחת את הפיטמות שהזדקרו תוך שניות. עיסיתי אותן בעדינות ותחושת העונג החריפה  שאחזה בי התפשטה במהירות אל בין הרגליים ושלחה באחת את ידי אל בין ירכי, אל אותה נקודה חמה ולחה שעכשיו כבר בערה בי, וכך כשיד אחת מעסה את הפיטמה והשנייה מלטפת בנקודת החיבור הנשית שלי, הרגשתי את הגב מתקמר בעונג והוצפתי בהרגשה חריפה שתוך שניות אתפרק לרסיסים. גמרתי חזק תוך שאני שומעת את עצמי גונחת בקול, לשמחתי הבנים שלי ישנים חזק ולא מתעוררים בקלות כי את הגניחות שעלו מהחדר קשה היה אחרת להסביר.

דקות אחדות אחרי שחזרתי לנשימות סדורות זה היה לפתע ברור ובהיר. כמו חידה שחיכתה שאפתור אותה התחברו לי כל החלקיקים של החלום וידעתי שהאיש בפנטזיה היה אייל, אותו גבר אלמוני שכותב לי כבר שבועיים הודעות במסנג׳ר. אין לי מושג מיהו ואיך נעשינו חברים בפייסבוק אבל בשבועיים האחרונים הוא שלח לי הודעות שלא משתמעות לשני פנים. זה התחיל במשפט אחד ״את יפה כל כך, לא מפסיק לחשוב איך זה ירגיש ללטף אותך בנקודה הזאת שבין הצוואר לכתף.״  משפט שהצטרפה אליו תמונה בשחור לבן של גבר נושק לאישה בעצם הבריח. לא יודעת מה מנע ממני לחסום אותו, זו הרי התגובה השיגרתית שלי לכל אותם מטרידנים וירטואלים. אין לי מושג מה היה בחיבור המילים והצילום שגרם לי להיכנס ולבדוק את הפרופיל שלו. לא היו שם תמונות או פרטים על מצבו המשפחתי, אבל היו שם שירים שהוא כותב, סיפורים קצרים, הגיגים ותמונות שמצא ברשת ושעסקו כולם בנושא אחד - אהבה. הכתיבה שלו הייתה משובחת וניכר היה שמדובר בגבר משכיל ורהוט, ואני, שמילים תמיד שבו את ליבי, מצאתי את עצמי מדפדפת וקוראת שעה ארוכה.

לא עניתי להודעה הראשונה שלו, אבל לא מחקתי אותה. אני חושבת שבעיקר הסתקרנתי לדעת מה הוא יעשה עכשיו, האם יוותר וימשיך הלאה אל טרף חדש וקל יותר שינסה לצוד בג׳ונגל הוירטואלי, או אולי יכתוב לי שוב. ואכן לא עברו מספר ימים והודעה חדשה חיכתה לי ממנו. הפעם הייתה שם שורה משיר של המשורר החביב עלי, נרודה - ״I want to do with you what the spring does with the cherry trees” ובהמשך כתב לי ״את כל כך מסקרנת אותי, בואי ניפגש״. חייכתי לעצמי חיוך קטן של נצחון. חייבת להודות שהמשחק הזה מצא חן בעיני אך למרות זאת לא עניתי לו. ואז הופיעה הודעה נוספת ועוד אחת ובכולן שורות שהוא כתב או ציטט לצד צילומי אירוטיקה מעודנת, וכולן הסתיימו בשתי מילים ״בואי ניפגש״.

אז ככה בעודי שוכבת במיטה הבנתי פתאום שאותו אייל אלמוני הוא האחראי לריגוש המיני שתקף אותי הלילה. עכשיו היה לי ברור שאם יסמס לי שוב אני הולכת להרים את הכפפה ולענות לו, למרות שזה לגמרי לא יהיה צעד אופייני לי. אני, שהרפתקנות לא הייתה מעולם הצד החזק שלי, גם לא הצורך בריגושים, בטח שלא בתקופה האחרונה, הולכת לענות לאותו אלמוני המחזר אחרי ולא יודעת מה עוד אני הולכת לעשות איתו, אבל יש מצב שאני אעשה, אמרתי לעצמי בחיוך.

הודעה נוספת הגיעה מיד למחרת והפעם עניתי לו  ״מי אתה ולמה אתה מסתתר מאחורי פרופיל חסוי?״. התשובה לא איחרה להגיע ״בוקר טוב ענת, כל כך שמח שסוף סוף ענית לי״ הוא כתב והוסיף סמיילי מחייך. שאלתי אותו שוב מי הוא ולמה הוא כותב לי והוא ענה לי בפשטות ״את מוצאת חן בעיני ואני רוצה לפגוש אותך״. הבטחון העצמי שלו משך אותי. היה לו ברור שאכנע ואתפתה לענות לו וזה מצא חן בעיני ועורר בי את הסקרנות לגלות מי האיש מאחורי המילים. כך התחלנו לדבר. בהתחלה הייתי מאופקת וחשדנית, בעיקר הקשבתי לו. למדתי שהוא תל אביבי, גרוש בן 50, מתעסק בנדל״ן, חובב טיולים וטבע, אוהב ספר ולאחרונה, כך סיפר לי, הוא אף חוטא בכתיבה. לשאלתי מדוע הוא מסתתר מאחורי זהות בדויה ענה שהדבר מאפשר לו להתבטא בחופשיות, לכתוב מהלב וללא חשש מעיניים מבקרות או מוכיחות. לא התעכבתי על התשובה שלו, האמת שהיא נשמעה לי הגיונית לאור התכנים המיניים בכתיבה שלו ברשת.

הוא התגלה כאיש משעשע, בעל חוש הומור, שנון ומלא בידע, וכך נולדה לה שיגרה של שיחות ״בוקר טוב ושיהיה לך יום נפלא״ ושיחות אל תוך הלילה. די מהר מצאתי את עצמי משתחררת מהספקות והחשדות והפכתי משתפת פעולה נלהבת, שואלת, מספרת וחושפת. העובדה שלא היה לי מושג עם מי באמת אני מדברת הפסיקה להטריד אותי. יותר מזה, אני חושבת שהאנונימיות שלו החלה אפילו לקסום לי. היה בה משהו מושך שגרם לי לחדול מלהציק לו ולבקש שיחשוף את זהותו או ישלח לי תמונה שלו. אני לעומת זאת נהנתי לשלוח לו תמונות שלי. בהתחלה שלחתי תמונות רגילות, סלפי מחיוך ברכב או בפארק בו רצתי מדי ערב. לא עבר זמן רב והשיחות בינינו נכנסו להילוך גבוה, כמו גם התמונות שהוא קיבל ממני. זה קרה כשהתוודתי בפניו על אותו חלום רטוב שחלמתי אודותיו. במהירות מפתיעה נצבעו השיחות בגוונים אירוטיים, שיחות שלוו בתמונות עירום שלא היו מביישות אף נערת פורנו. אני בחזיה ותחתונים, אני בלי חזיה, אני עם יד בתחתונים הקטנים שלגופי. התעלמתי ביודעין מהסכנה שבהפצת התמונות והתגובות המרוגשות שלו גירו אותי לשלוח עוד תמונה ועוד אחת.

בשלב הזה עברנו לדבר על איפה ניפגש (בבר חשוך, בים, או בדירה שלו), על מה אלבש (שמלה שחורה בלי תחתונים כמובן או לבני תחרה או אולי מעיל עם כלום מתחתיו), על איך ניגע אחד בשנייה, על מה הוא ילחש לי באוזן, על האופן בו יענג אותי, על מה הכי מסעיר אותי בסקס ומה אותו. השיחות עלו מדרגה נוספת כשהתחלנו לדבר בטלפון במסנג׳ר תוך כדי שאנחנו מאוננים, גונחים, נאנקים ומתפוצצים יחד באורגזמה חזקה. זה היה מטורף, מענג ומשכר ברמות שלא הכרתי. אם כך מתנהלות השיחות שלנו, חשבתי, אין מצב שאנחנו לא נפגשים להגשים את הפנטזיה. בשלב הזה כבר לא היה איכפת לי אם הוא רווק או נשוי, קשיש אימפוטנט או נער מתבגר, הוא הטריף לי את החושים וידעתי שאני חייבת לפגוש אותו, לשמוע אותו לוחש לי באוזן את כל אותן מילות זימה שגרמו לי לגמור באורגזמות מטורפות, להרגיש את הלשון שלו מלקקת אותי לכל אורך הגוף ואת האצבעות חודרות אלי עמוק.

החלטתי שאני נפגשת איתו אלמוני. גם כשהציע לשלוח לי תמונה סירבתי ואמרתי שאני רוצה למצות את אלמנט ההפתעה עד תומו. לרגע לא חששתי שאני עומדת להתאכזב. הייתי שקועה כל כך בפנטזיה שמבחינתי לא היה מצב שהוא פחות מגבר מסוקס, חזק ושרירי. הוא הרי דיבר כמו גבר שכזה, אין מצב שהוא אחר, החלטתי. וגם אם הוא לא נראה טוב, המשכתי ביני לביני, הוא ללא ספק יודע לספק אישה, אחרת איך אפשר להסביר את האורגזמות היומיות שהוא הביא אותי אליהן במיטה, במקלחת, במשרד אחרי שכולם עזבו, בחניון החשוך. בכל הזדמנות שהייתה לי התקשרתי אליו כאחוזת אמוק רעבה לעוד אורגזמה והוא תמיד סיפק את הסחורה.

החלטנו להיפגש ביום שישי בבוקר, שהיה היום החופשי של שנינו, במלון קטן ברחוב צדדי. תיכננו את המפגש עד לרמת הפרטים. אני אגיע לפניו, אחכה לו בחדר, הוא אפילו הורה לי מה ללבוש ושלח לי ימים קודם לפגישה חבילה למשרד ובה סט תחרה סקסי, שרק מלדמיין אותו מסיר אותו עלה מפלס הלחלוחית בתחתונים שלי.

בבוקר המיועד קמתי מוקדם מהרגיל, מרוגשת וקצת חוששת למרות הכל. מה אם לא תהיה כימיה? ואולי הוא נראה ממש נורא, שמן, מזיע או מריח רע? הבטחנו להיות כנים ולהיפרד לשלום בחיבוק אם לא יווצר הקליק המיוחל, נישאר ידידים טובים ונחליט שלא קרה כלום. שלחתי את הילדים לבית הספר ומילאתי לי אמבטיה מלאה בקצף. הגוף עיקצץ לי בהתרגשות, המשחק הזה בחומרים הדליקים הדליק אותי לחלוטין. וכך, לאט, בעודי מסתבנת, עצמתי את עיני, ליטפתי לאיטי את הפטמות הזקורות והמגורות עד כאב, ירדתי בשיפולי הבטן למטה אל בין הרגליים, נוגעת לאט ואחר כך מהר וחזק עד שהתפרקתי חזק, תוך כשאני מדמיינת איך הידיים שלו והלשון יעשו את המסלול הזה אולי עוד הערב על גופי, איך הוא יצית וישא אותי אל שיאים שזמן רב לא הרגשתי.

שעה קלה אחר כך הייתי כבר בחדר שהוא הזמין מראש, הזמנתי לי יין ברום סרוויס והתרווחתי על המיטה בלבנים שהוא קנה לי, מנסה להשקיט את הלב שאיים לפרוץ החוצה מהתרגשות.

דפיקה בדלת.

הרגשתי את הרגליים נמסות כמו גלידה כששמעתי את הקול המוכר כבר קורא מעבר לדלת ״ענת זה אני״. כמעט והתאבנתי כשראיתי את הדלת נפתחת לאיטה. מבט אחד בו גרם לי כמעט להחנק מהפתעה, קפצתי בבהלה, מגוננת בשתי ידיים על החזה הכמעט חשוף לחלוטין שלי.

בכניסה עמד גבר חרדי. מזוקן, לבוש חליפה שחורה כשבידו החזיק מגבעת. על הכרס המשתפלת לא אכביר במילים, זה מן הסתם היה החלק שהכי פחות הפריע לי.

איך נגמרה הפטנזיה שלי אני אשאיר לכם לדמיין. אספתי את הבגדים תוך שאני מגמגמת מילות התנצלות. יצאתי מהחדר מבלי לתת לו אפשרות להסביר או להתנצל. לא יכולתי אפילו להביט לו בעיניים.

כל אותו סוף שבוע לא יצאתי מהבית, לא פתחתי את המחשב וכמובן שלא עניתי להודעות שהוא שלח. אני את סאגת הפנטזיה הוירטואלית סיימתי שם בחדר ההוא במלון הצדדי. ביום ראשון, החלטתי, אקנה לי ויברטור ואמשיך לכתוב סיפורים.