alonabenari - הבלוג של alonabenari

כשהגוף זועק את שהנשמה שותקת

האם קיים קשר בין המחלות שלנו לבין אופן התנהלותנו היום יומית? הגוף שלנו הוא כמו ססמוגרף למצבנו הפנימי. כשאנחנו לא מתייחסים לעצמנו ולצרכים שלנו - הוא מתריע. אם הוא לא נענה הוא דואג לספק צרכים אלה - אבל בדרכים פחות נעימות. משהו בלתי גלוי, כדוגמאת המחשבות והרגשות מוביל לתגובה פיזית גלויה הניתנת למדידה - בצורה […]

alonabenari

07/03/2016


האם קיים קשר בין המחלות שלנו לבין אופן התנהלותנו היום יומית?

הגוף שלנו הוא כמו ססמוגרף למצבנו הפנימי. כשאנחנו לא מתייחסים לעצמנו ולצרכים שלנו - הוא מתריע. אם הוא לא נענה הוא דואג לספק צרכים אלה - אבל בדרכים פחות נעימות.

משהו בלתי גלוי, כדוגמאת המחשבות והרגשות מוביל לתגובה פיזית גלויה הניתנת למדידה - בצורה של מיחושים, כאבים ומחלות. כשיש לי חום אני יכולה בעזרת מד חום, למדוד ולדעת מהי טמפרטורת גופי ברגע זה. האם אני יכולה למדוד את העובדה שלעתים קרובות אני מרגישה כי עלי להיאבק בחיים כדי להשיג את מה שאני רוצה? לא! אבל אני יכולה למדוד את כמות תאי הדם האדומים שירדה והובילה לאנמיה.

האם אני יכולה למדוד את העובדה שהאושר אינו נמצא מספיק בחיי? לא! אבל ניתן למדוד את אחוז הכולסטרול הגבוה בדם, והדוגמאות לכך הן רבות.

כולנו היינו חולים לפחות פעם אחת, הסיבה לבעיה שמשפיעה עלינו או משפיעה על אדם קרוב לנו מזמינה אותנו לנתק את עצמנו (במובן של לראות את המחלה בצורה חיובית ולהשליך את השפעתה השלילית מעלינו) ולהפוך לעדים של כל הרעות החולות הללו ולהפסיק להיות קורבן.

בטבע, הכל קשור, הכל מחובר, דבר אינו אקראי. עד כדי כך ששערות ראשנו ממוספרות.

המחלות והכאבים הפיזיים נגרמים בשל רגשות אשר לא נוהלו כראוי, הודחקו או הוכחשו, זה המוצא האחרון כדי לגרום לנו להבין כי משהו בחיינו אינו מתנהל כשורה. לעתים קרובות המחלה הינה התוצאה של אופן החשיבה וההרגשה שלנו, ובמיוחד יחסנו לאירועים ולנסיבות בחיינו. זה לא מה שקורה לנו בחיים, אלא האופן בו אנו מגיבים לאירועים.

דרכנו להסתכל על חיינו, היא הקובעת איך הולך לנו בחיים. סימפטומים ומחלות, הינם ביטויים פיזיים של קונפליקטים פסיכולוגיים ורגשיים, הם מהווים רק את קצה הקרחון. מה שנראה במבט ראשון, זהו חלק קטנטן. האמת נשארת חבויה בתת-המודע שלנו.

מי שבאמת מבקש פתרון למחלתו עליו לרדת לנבכי נשמתו כדי להרפא. הריפוי מגיע מבפנים, מהתודעה. השאלה אותה עלינו לשאול הינה: "מה רוצה להגיד לי תת המודע שלי באמצעות המחלה?"

המחלה, אם כן, הינה הדרך המובילה לריפוי.

עלינו ללמוד להבין מה המחלה רוצה לומר לנו. כל הפרעה, אי נוחות או סמפטום המתרחשים בחיינו משמעותם כי קיים צורך שלא סופק. עלינו לגלות מה הם אותם צרכים, ולגלות את הדפוסים הרגשיים הגורמים לכך, לרוב אלו הם כעס, ביקורת על האחר, ביקורת עצמית, טינה, אשמה, בעיות רגשיות, תוקפנות, בעיות מיניות וכל מיני מחשבות ורגשות שליליים.

כדי להבריא עלינו לחקור בתוך תוכנו, במקומות הכי עמוקים וכמוסים לחפש שם את הגורם למחלה.

"המחלה היא המאמץ שנעשה על ידי הטבע כדי לרפא את האדם". קרל גוסטב יונג

הכוח האותנטי היחיד שיש לנו הינו הכח על עצמנו. אנחנו היוצרים של החיים שלנו. ככל שנהיה מודעים יותר כך נוכל לבצע את השינויים הנכונים לנו.

אנו מגיעים להבנה שהנשמה מספרת לנו על מצבה באמצעות מחלה או סימפטומים בגוף שלנו. אנו מגיעים למסקנה שאם נוכל לפענח את המשמעות של הסימפטומים נוכל לעזור לגוף שלנו להבריא דרך הבנה זו. כמובן שהמומחים יכולים להמשיך לטפל בסימפטומים, אבל אם לא נרפא את הפנים, הוא ימשיך להתקיים ולהופיע בחיינו עד שנפתור את הבעיה של הנפש.

אם נרגיש לבן, נחשוב לבן, נעשה ונפעל לבן נחיה בקוהרנטיות רגשית, ואז לגוף לא יהיה צורך בשום סמפטום או מחלה פיזיים.

אם נהייה מודעים למחשבות ולרגשות האחראיים להופעת הכאבים ו/או המחלות, נוכל באמצעות שינוי המחשבות ו/או הרגשות להשיב את בריאותנו.