100 שנות – תערוכה אופנה במוזיאון ישראל – מסע בעקבות הבגד הישראלי

בחורה עם מחשב נייד

תמונות מהתערוכה צילום אלי פוזנר (1)תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

תערוכת אופנה ראשונה מסוגה המוקדשת כולה לאופנה ישראלית, נפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ישראל, "מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי". התערוכה מנסה לענות על השאלה המסקרנת מהי אופנה ישראלית באמצעות מסע בעקבות הבגד הישראלי, מהעשורים שלפני קום המדינה ועד ימינו. בשנים האחרונות הפכו תערוכות האופנה לחלק בלתי נפרד מהתצוגות של המוזיאונים הנחשבים בעולם והתורים הארוכים המשתרכים בכניסה לתערוכות הללו, הפכו אותן לשוברי הקופות של המוזיאונים, בד בד עם ההכרה הממסדית במקומה של האופנה כחלק מתרבות וכסוג של אומנות שיש לו מקום לגיטימי גם בין כותלי המוזיאון.

מוזיאון העיצוב בחולון הציג אומנם בעבר כמה תערוכות עיצוב, בין השאר יוז'י ימאמוטו לפני מספר שנים והתערוכה המצליחה שננעלה לפני קצר "ז'ה טם רונית אלקבץ", שהציגה פריטי לבוש מארונה של השחקנית המנוחה. אבל העובדה שהמוזיאון החשוב בארץ, בוחר להציג רטרוספקטיבה המוקדשת כולה לאופנה ישראלית, הינה ציון דרך שיש לקוות שיהיו עוד כמותו, גם אם העיתוי הרשמי נבט למעשה על רקע חגיגות ה-70 למדינה ולדברי המנכ"ל החדש של המוזיאון, עידו ברונו, "התערוכה קשורה יותר להבנה המקומית את חשיבות האופנה בהיסטוריה התרבותית של ישראל, ולא דווקא לטרנד העולמי."

תמונות מהתערוכה צילום אלי פוזנר (2)תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

150 פריטים, שהנם פרי מחקר מקיף, מוצגים בתערוכה שנוצרה ביוזמתה של המעצבת והמרצה תמרה יובל־ג'ונס (לשעבר ראשת מחלקות האופנה בשנקר ובצלאל), שאצרה אותה לצדן של אפרת אסף־שפירא, נגה אליאש־זלמנוביץ' ודייזי רקח־ג'ברה ממוזיאון ישראל. "כבר שמונה שנים אני רוצה לעשות תערוכה", סיפרה יובל ג'ונס בפרזנטציה לעיתונאים ערב פתיחת התערוכה. "העולם מלא תערוכות אופנה, כולם נוסעים במיוחד לראות אותן והסיפור של אופנה ישראלית לא סופר. לפני שנתיים וחצי החלטתי לנסות. חברות מהמקצוע ריפו את ידיי, אמרו לי שהבגדים הישראלים פשוטים, זה לא מקווין, זה לא (אזאדין) אלאייה. אבל יש פה משהו אחר. הרגשתי צורך להראות את היצירתיות שיש בארץ." יחד עם זאת, כפי שמדגישה אסף-שפירא, "הקו שהנחה אותנו היה להסתכל על מאה שנה של אופנה ועל מקורות ההשראה שלה. התערוכה לא מנסה להקיף את כל היצירה שהייתה פה, אלא אוצרת אשכולות השראה שדרכם אפשר לראות רגעים משמעותיים."

עין גדי-פיטר הרצוג דימוי נאורה צילום פיטר הרצוג

שמלת עין גדי בעיצובה של פיני לייטרסדורף – מתוך התערוכה "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: פיטר הרצוג)

ואומנם ההשפעות והסגנונות השונים המשתקפים באמצעות הבגדים, מספקים דרך לא שגרתית להתבונן בתהפוכות שעברו על החברה הישראלית: ההשראות מנופי הארץ הזאת ומהאקלים המקומי, משתקפות במעילי המדבר האייקוניים שעיצבה פיני לייטרסדורף בשנות ה-50 והם הדגמים הפותחים את התערוכה ומיד לצידם, פרשנות עדכנית של המעיל הזה שעיצבה שרון טל למשכית, בגלגולה החדש והמודרני. השראת הנוף המקומי משתקפת גם בהמשך המסע האופנתי ההיסטורי, עם שמלות מרהיבות כמו שמלת הצדפים של גדעון אוברזון, שמלת חרוזי עץ הזית, בעיצובה של שרון טל למשכית ושמלה בהשראת ענפים ואדמה, של המעצב ששון קדם.

ן

שמלת כפייה מ- 1973-4 בעיצוב רוז'י בן יוסף – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

שמלת "הכאפיה", שעיצבה רוז'י בן יוסף בעקבות מלחמת ששת הימים כמסר של דו קיום בין העמים, מוצגת בין פריטי כאפיה נוספים של מעצבים עכשווים כמו דורית בר אור, וטראומת המלחמות משתקפת בקולקציית הטליתות של רוז'י בן יוסף, שנוצרה כתגובה למראות הקשים של ארונות חללי מלחמת ההתשה עטופים בטלית. בהמשך נוכחת גם תקופת הצנע שכפתה על כולם דלות לבוש עם מדי חולצות עבודה בכחול, כובעי טמבל ומכנסי חאקי ולצידם אינטרפטציות לאותם בגדי "אתא" (כי כמעט כולם קנו אז ביגוד באתא, במסגרת הקצבה של תוכנית הצנע), כפי שבאו לידי ביטוי בעיצוביה של אילנה אפרתי השואבים השראה מכור ההיתוך ומהאקלים המקומי. לצידה מעצבים צעירים ולוהטים כמו מוסלין בראדרס והולילנד סיוויליאנז, שעושים גם הם סוג של מחווה עדכני לבגדי העבודה של פעם.

אבל שפע מסתבר גם היה בארץ בשנות ה-50, ואז כמו היום, החברה הישראלית הייתה מורכבת מקטבים מנוגדים והיו נשים שכבר אז יכלו להרשות לעצמן אופנה אקסקלוסיבית בתפירת קוטור מקומית ובהשראת פריז אצל תופרות עילית נחשבות כמו לולה בר והאחיות אנגלנדר.

תמונות מהתערוכה צילום אלי פוזנר (4)תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

החלק האחרון של התצוגה מוקדש לאופנה עכשווית והבחירות בו הן אומנם אקלקטיות ומרשימות כל אחת בפני עצמה – בין השאר יצירה של המעצב הישראלי שזכה כבר לתהילת עולם, אלבר אלבז, בימיו כמנהל האמנותי של בית לנוון, לצד יצירות של טובה'לה, רזיאלה גרשון, ויקטור בלאיש, אלון ליבנה ועוד. יחד עם זאת, אין שום חוט מקשר בולט לעין בין היצירות הללו. אוצרות התערוכה דיברו בלי סוף על הצורך בחוט מקשר/"סיפור" שמחבר בין הפריטים השונים ומבסס קאנון, שגם היווה סוג של סלקציה לפיה נקבע מה נכנס לתערוכה ומה לא. איך שהוא בחלל האחרון של התערוכה, נידמה שהסיפור המחבר נזנח לרגע.

והיו עוד סיפורים שנזנחו מסיבות שונות, חלקן תמוהות. למשל תעשיית בגדי הים, בעבר הדובדבן הזוהר של תעשיית האופנה הישראלית, ענף שזכה להכרה בינלאומית עם "גוטקס" האגדית וחברות כמו "דיווה", שהיו בשעתו שם דבר בתעשייה ונכחדו למרבה הצער. בגדי הים זוכים לייצוג בסרטון וידאו בלבד, שהוא אסופה לא ממצה של צילומי אופנה וקטעי עיתונות, שרק מדגישה את חסרונם בתערוכה, כולל חיסרון הייצוג בתמונות לפחות, לכמה מהדוגמניות האיקוניות שלבשו אותם. עוד ויתור משמעותי היה על תחום האביזרים. אקססוריז הם חלק בלתי נפרד מתחום האופנה והוויתור המוחלט עליהם, פוגע בנרטיב שלאוצרות היה חשוב כל כך לספר. בנוסף, ההחלטה המקדימה להציג את סיפורה של "חברת הרוב" הישראלית, הדירה התייחסות מתבקשת למגזרים נוספים בארץ הזאת, אם כי לדברי האוצרות, למעצבים פלסטינים דווקא נעשתה  פנייה, אך אלה סירבו להשתתף בתערוכה ככל הנראה מטעמים פוליטיים.

עוד מכשול שהתגלה תוך כדי העבודה על התערוכה, הוא חוסר המודעות לשימור פריטי הביגוד ההיסטוריים. למעט הארכיון של ביה"ס שנקר וארכיון גוטקס, אין בארץ לדברי יובל ג'ונס מודעות מספקת לערכם ההיסטורי והאמנותי של פריטי האופנה, נושא שכל מותגי העל הבינלאומיים מייחסים לו חשיבות יתרה, עם ארכיונים מדוקדקים שם נשמרים פריטי אופנה של שנים באופן מאורגן וקפדני במיוחד. יובל ג'ונס עצמה, התרגשה לגלות תוך כדי עבודה על התערוכה שמלה שהיא עיצבה למשכית בראשית שנות ה – 70, אצל האספן גיל פנטו, שבעצמו רכש אותה באי.ביי מאספנית וינטג' בקנדה והשמלה הכמעט נשכחת מוצגת בתערוכה.

Fini Leitersdorf for Maskit60צילום    מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלה מ- 1960 בעיצוב פיני לייטרסדורף למשכית – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

לאלו מכם שיצא לבקר בתערוכות אופנה בחו"ל, התערוכה תיראה קטנה יחסית, אך למרות כל האמור לעיל, זו היא תערוכה נהדרת. עצם קיומה, העושה כבוד ונותן הכרה גם אם לא מושלמת, לאופנה הישראלית – מבורך. גם קהל שאיננו מורגל בתערוכות אופנה, יזהה שם מן הסתם פריטים נוסטלגיים מוכרים ומחממי לב וגם אם התערוכה נותנת תשובה חלקית בלבד על השאלה מה היא אופנה ישראלית, היא חשובה ומהנה ולכו לראותה – כדאי.

Desert coat Finy Leitersdorf for Maskit desert coat_5105 צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרמעיל המדבר בעיצוב פיני לייטרסדורף למשכית – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

Sharon Tal wood_5068 צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלת חרוזי עץ – עיצוב שרון טל למשכית 2018 – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

Sasson Kedem_, צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלה בעיצוב ששון קדם – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

Gideon Oberson 2012_5054 צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלה מ- 2012 בעיצוב גדעון אוברזון – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

Sigal Dekel and Yossi Zene_5085 צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלה בעיצוב סיגל דקל ויוסי זינה – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

Amir Marc_dark Doll צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרשמלה בעיצוב עמיר מרק – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

MuslinBrother_SS17_AsafEiny4 צילום אסף עיניאופנה עכשווית בדגם של מוסלין בראדרס – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל  (צילום: אסף עיני)

Ata_Shorts צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנר

בגדי עבודה של "אתא" – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

ATA Poster_5134 צילום ©   מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנרכרזת פרסומת מקורית של אתא – מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

תמונות מהתערוכה צילום אלי פוזנר (5)מתוך תערוכת "מקום לאופנה" במוזיאון ישראל (צילום: אלי פוזנר)

מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי
13 ביוני 2018 עד ינואר 2019, מוזיאון ישראל, ירושלים

יוזמת ויועצת התערוכה: תמרה יובל ג'ונס

אוצרות: דייזי רקח-ג'יברה (אוצרת אחראית), נגה אליאש-זלמנוביץ' ואפרת אסף-שפירא

מעצב התערוכה: חנן דה לנגה

*
מתוך הבלוג של אלישבע כספי

אלישבע כספי
קוראת ווג מתמידה בערך מגיל שמונה (עם שתיים וחצי מילים באנגלית, בלבד) אשר משתגעת על ירחוני אופנה ועיצוב מילדות, עוד מהימים בהם היה אבא חוזר מנסיעותיו בחו"ל עם ערימת מגזינים, ומביא לה את ריח העולם הגדול. למדה ועשתה תארים (LL.B במשפטים ו- MBA במנהל עסקים) אז היא גם עו"ד, אבל מעדיפה לעסוק במה שהיא אוהבת באמת, כתיבה ואופנה ביחד ולחוד.