yaelis - הבלוג של yaelis

נערה מברלין וסופר בריטי נפגשים בתל אביב

מפגש עם הסופר ג'ייק ווליס סימונס על ספרו "נערה מברלין"

yaelis

01/07/2013


חיכיתי בכיליון עיניים לראות אותו. הייתי בטוחה שבעוד רגע הוא ייכנס,  גבר מבוגר, בעל חזות אירופאית רצינית ואולי קודרת.

להפתעתי, לחדר נכנס בחור בריטי צעיר למדי, נאה ומרשים. זה היה ג'ייק ווליס סימונס, מחבר הספר רב-המכר "נערה מברלין".

מהרגע שקראתי את העמוד הראשון בספרו, ידעתי שלא אניח את הספר מידי, עד שאסיים אותו.

משהו בדיוק של הכתיבה, בתשומת הלב הנדירה לפרטים הקטנים ביותר, למקומות, לריחות, לאנשים. הכתיבה החפה מתיאורים מזעזעים, המשפטים בגרמנית הפזורים לאורך הספר, התחושה שהספר נכתב לאחר לימוד ומחקר מעמיק של התקופה, הספר הוא מעין מסע בזמן. כל אלו גרמו לי להמשיך בקריאה ולא לעצור באמצע.

"- יקירתי אומרת אינגה, אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר משהו. אבא שלך ואני התלבטנו אם לספר לך, אבל את בת חמש-עשרה ומספיק בוגרת. אולי נגזר עלינו לדבר על זה הלילה, רוזה משפשפת עיניים ומהדקת יותר את השמיכה סביב כתפיה.

- על מה? היא שואלת.

- הצלחנו להשיג ויזה מיוחדת לאנגליה, אומרת אינגה.

עיניה של רוזה נפערות בהשתאות אבל היא איננה מגיבה, מהבעת פני אמה ברור לה שטרם נאמרה המילה האחרונה.

- אבל רק אחת יש לנו, ממשיכה אינגה, ורק לילד, לא למבוגר. לילד אחד, מתחת לגיל שמונה-עשרה. ברגע שיתאפשר לנו נבקש עוד ויזות, אבל כרגע יש רק אחת."

("נערה מברלין" מאת ג'ייק ווליס סימונס. קטע מעמ' 152)

מאוד התרגשתי מהספר ועוד יותר מהידיעה, שבעוד כמה ימים הסופר ג'ייק ווליס סימונס, יגיע לארץ ואפגוש אותו באירוע המשותף לסטימצקי ולקהילת הקוראים.

והנה הוא הגיע. האיש שבחר לספר על רוזה קליין, נערה יהודיה אחת, שנשלחה ברכבת הקינדרטרנספורט מברלין ללונדון, וזאת בכדי להציל את חייה. האיש שהיטיב לתאר תקופה, באופן מעמיק אך מרגש, עד שנדמה כי הוא עצמו היה חלק מאותם האירועים.

"רבים ודאי תוהים אם אני יהודי או לא". כך פתח ג'ייק ווליס סימונס את דבריו.

"בוודאי כבר חיפשתם עלי בגוגל..."

ג'ייק ווליס סימונס נולד באנגליה, לאם יהודיה, אך אביו אינו יהודי. הוא חונך ברוח היהדות עד גיל 17.

משפחתו חיה בבריטניה כבר דורות רבים, כך שאיש מבני משפחתו הקרובה לא עבר את סבל השואה.

אך הוא בכל זאת רצה לכתוב על התקופה, מתוך כבוד לניצולים ולאנשים שחוו את התקופה האיומה, בחר לספר את הסיפור מפן שונה. הוא לא הרגיש שיש לו הזכות לכתוב על זכרונות קשים מנשוא, שלא היה לו חלק בהם. "לא הרגשתי שיש לי זכות לכתוב על השואה, כי איני ניצול שואה" אמר. הסיפור על משלוחי הקינדרטרנספורט מתקשר אל השואה אך יש אפשרות להמשיך ממנו לכיוון אחר, ממש כמו במסע ברכבת.

הסיפור על דמותה של רוזה קליין הוא סיפור בדוי, אך לספר הוכנסו הרבה עובדות, פרטים ואף מספר דמויות אמיתיות שחיו בתקופה.

כתיבת הספר נמשכה לאורך 6 שנים. הוא ביקר בברלין 3 פעמים. זה היה עבורו מחקר מעמיק. הוא ניסה לדמיין כיצד הדברים התרחשו באמת בכל שנה ושנה. הוא קרא המון חומר דוקומנטרי בכדי להבין את הדקויות והפרטים הקטנים ביותר. וכפי שאמר הסופר:

If I got many many details, it will feel real" "

במהלך התחקיר שערך, ג'ייק ביקר במוזיאון השואה בלונדון. במוזיאון הוא התיידד עם ניצול שואה, שנהג לפקוד את המקום פעם בשבוע ולשוחח עם המבקרים על זכרונותיו ולשתף אותם בסיפורו.

ואז הבין ג'ייק שבקרוב כל הניצולים לא יישארו בין החיים. "אנשים אלה מרגישים שכה חשוב להעביר זאת לדורות הבאים".

ואכן שמחתי לראות שאנשים באו להקשיב לדבריו של ג'ייק, ולשמוע אותו מספר על ספרו.

בקהל היו צעירים ומבוגרים וגם ורדה רזיאל-ז'קונט והסופרת אורה מורג, שיצרו שיח פורה עם הסופר. אני בטוחה שאם הניצול שואה אותו פגש הסופר במוזיאון, היה יושב איתנו בקהל, ורואה את ההתעניינות בנושא, בוודאי היה מתרגש.

הסופר שוחח וראיין אנשים שניצלו מהתופת אודות לקינדרטרנספורט. אחת מהן, כיום אישה מבוגרת, היתה ילדה בת חמש, כשהועלתה לרכבת. היא לא זכרה דבר. עד אותו הרגע שקראה את הספר.

הופתעתי מהיכולת של הסופר, לכתוב בצורה כה אותנטית מנקודת מבטה של נערה מתבגרת.

הוא יצר דמות בדויה אך כה רגישה, אנושית ואמינה לתקופתה. לדבריו, רוזה היא שילוב של הרבה דמויות ששמע עליהן במחקרים שערך.

אחד מהקטעים המרגשים בספר הינו סיפור על תינוק שהוברח ברכבת הקינדרטרנספורט מונח בסל:

"כעבור זמן-מה רוזה קמה ממקומה, יוצאת מהתא ופוסעת מתנודדת לאורך המסדרון לכיוון חפץ. כשהיא קרובה אליו דיה היא עוצרת. סל נצרים מונח שם באפלולית מלא בשמיכות, ובמרכזו פניו הדוממות של תינוק. רוזה מניחה בעדינות יד על חזה הילד ומבחינה בתנועה עדינה. הוא כנראה ישן עמוק. ואז חולפות אצבעותיה על פני עצם קשה – היא מרימה בקבוק מלא חלב שנתחב בין השמיכות. היא מביטה סביבה. אף מדריך אינו נראה במקום. הקרון גדוש בילדות קטנות, כולן מציצות מתוך התאים, התגים שלהן מתנודדים מצד לצד בקצב הרכבת, עיניהן החלולות נעוצות בה ללא מבע."

("נערה מברלין" מאת ג'ייק ווליס סימונס. קטע מעמ' 168)

המקרה מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש באחד המשלוחים. לאחת הרכבות הוברחו כך תאומים. הסופר הצליח ליצור קשר עם האשה שאימצה את התאומים האלה. היא חיה כיום בארה"ב. הוא התקשר אליה מספר פעמים ובכל פעם היא ניתקה את הטלפון, כי חשבה שהוא מטרידן, שמנסה למכור לה משהו. ברגע שהוא הזכיר את המילה "קינדרטרנספורט" היא פשוט רק הקשיבה. הוא סיפר לה על ספרו ועל כך שהחליט לכתוב פרק על הברחת התינוק ברכבת.

היא בקשה לקרוא את הפרק לפני שיודפס, והוא שלח אותו אליה. כשהגיע המעטפה ממנה בדואר, או כפי שהסופר ציין:

"זה היה כמו לקבל תשובה אם התקבלת ללימודים, או תוצאה של בחינה". האשה אישרה לו להשתמש בסיפור.

It's fine!" ", היא ציינה.

"נערה מברלין" רומן מרגש ומטלטל. אחד מספרים היותר מרגשים שקראתי על התקופה. מומלץ בחום.

בתמונה ג'ייק ווליס סימונס ואני. ג'ק חותם על ספרו.