בלי חוקים

ענת שתיוי מתארחת בסעודה רוויות אלכוהול, אוכל טוב והרהורים על בחירות נשיות. שיחה על בשר ועל יין

ענת שתיוי

07/04/2011


אתמול בערב ישבתי אצל ידיד וסיפרתי לו על השבוע שהיה – חוץ מראשון שעבר, לא היה אף ערב שהייתי בבית. כל ערב ישבתי במקום אחר. כשאמרתי לו שאני לא מאמינה שאני עוד ערב מחוץ לבית, ועוד בארוחה ברפאל, הוא שלף את הכינור הקטן ששמור רק לאלה שמתלוננים על זה שהחיים פינקו אותם כל כך. זה לא שחשבתי שנכון לי ערב של סבל. הפוך – חיכיתי לערב הזה. מ-א-ד. אבל כמו כל מפגש, לא ידעתי למה לצפות באמת.

היה שונה הפעם. מכמה סיבות. הראשונה שבהן  - רותי לא היתה. כן כן, היא דיברה איתנו מנאפולי שבאיטליה, אבל לא היתה איתנו בשולחן. במקומה קיבלנו את עמוס.

צריך להבין את הדינמיקה של השולחן – רותי היא בורג מרכזי בו. אבל זה רק קצה הקרחון. לראשונה פגשנו את בנות סלונה. את רונית ואימי. IMI. הכי חשוב – לראשונה, היין היה ליווי ולא העיקר. הוא היה מרכזי, אבל האוכל תפס לו חתיכה מרכזית מהתשומת לב שהוא (היין) רגיל לקבל. השיחות היו אחרות, כי התענגנו על האוכל, מעבר לכיף שבמפגש המחודש.

מתוק להפליא וטעים להחריד

אז אכלנו טוב ושתינו מצוין. רק סקירה קטנה של מה שאני זוכרת ששתינו – בהתחלה זה היה ברוט פרייבט קולקשן, שכמו כל מבעבע – פשוט הולך עם כל מה שמגיע לשולחן. אחר כך שתינו יוהנסברג ריזלינג. לא אמרלד ריזלינג, אלא ריזלינג אמיתי. יש לנו הישראלים רתיעה מהשם הזה, כי זה מתחבר לנו ליינות של פעם, אלה בלי האופי אלא שקונים אותם כי צריך שיהיה גם יין לבן. אבל זה לא המקרה – מדובר על יין איכותי לכל הדעות. השניים האלה ליוו את המנות הראשונות, שהיו, מבלי לפרט יותר מדי, מצויייייייינות.

אחר כך עם העיקרית שתינו שני יינות. האחד היה ויונייה (ואני מקווה שרשמתי את זה נכון) והשני היה קברנה מהסדרה אזורית. בקברנה לא נגעתי, למרות שאני מצהירה על עצמי שאני מהאדומים (ואוהדת הפועל, אבל זה נושא לפוסט אחר). משום מה, למרות שאכלתי בשר אדום (ששוב, היה ממממממצוין) הלבן השתלב לי יותר טוב. לקינוח שתינו גוורצטרימינר שהיה מתוק להפליא והמשכתי לשתות ממנו עוד ועוד עד שקמנו.

וזה העניין שאני פה כדי לספר לכן. כאילו יש "חוקים" להתאמת יין לאוכל, אבל זה לא נכון עד הסוף. זה נכון לפי גישה מסויימת, אבל לא לפי הגישה שבה שתינו הערב – וזאת שאלת הביצה והתרנגולת. מי קובע את מי? האם האוכל מלווה את המשקה או המשקה את האוכל? מי חשוב יותר? מי קובע? יש קובע? ו-האם זה חשוב באמת? היין לא צריך להאפיל על האוכל, אבל גם לא "להעלם" . אם הטעמים של האוכל חזקים – אז היין צריך להיות עדין מאד? האם בהכרח בשר אדום צריך להיות מלווה ביין אדום? התשובה היא לא. שתינו בעיקר יינות לבנים, והם תאמו באורח נפלא את הארוחה.

בחוץ, בהפסקות סיגריה, דיברתי עם לימור. דיברנו על העדפות הקריאה של גולשות האתר. (אני אגלה לכן שכשהיינו בפורום יותר רחב דיברנו על… סקס, אבל שוב, נושא לפוסט אחר). אני היום נמצאת בצומת בחיים שלי ואני מתלבטת כל הזמן (כ-ל הזמן) לאן לפנות. אני לא מציפה את זה בבלוג כי זה קצת מורכב, וכי לא את הכל אפשר לפרסם. לימור אמרה ואני מסכימה איתה – שאנחנו מחפשות את התכנים האותנטיים (תכף יגיע ההקשר, סבלנות). את המקום הכי כן (כנה? זה תמיד מבלבל אותי) שבו אנחנו, הבנות הרגילות ולא ה"כוכבות" של האתר – כותבות מהבטן – על החיים שלנו. המקום הזה שמשותף לכולנו – ביום יום שלנו, בהתלבטויות, בקשיים, בהצלחות וברגעים הקטנים האלה, שאין לי מילה בשבילם, אלא תנועה בלבד (משהו בסגנון של I did it!). אני חושבת שעיקר העניין שלנו הקוראות בבלוגים של אחרות זה לקרוא על דרך ההתמודדות שלהן עם המצב – מה הן בוחרות לעשות ולשתף.

התאמה וטעם

אני חושבת שהערב הזה, שעסק בהתאמה וטעם, דומה בהיגיון שלו לחיים שלנו, הנשים. יש מצב ואליו מתאימים את כל המרכיבים. אז נכון, זה מאד פשטני – יש מנה ואליה מתאימים את היין (או הפוך – יש יין ואליו מתאימים את המנה), אבל היופי הוא שכל פעם אפשר להתאים משהו אחר לאותה המנה. זה תלוי לא רק בתבלינים של האוכל, אלא המון במצב הרוח, שבינו ובין התבשיל אין קשר ישיר. וכמו ביין ואוכל – גם במציאות אין פיתרון אחד לסיטואציה ובחירה שעשינו פעם אחת לא בהכרח תתאים בפעם הבאה.

הפיתרון, או המרכיב שאיתו בוחרים להתמודד עם אותה סיטואציה, תלוי מאד באינטואיציה ובתחושה שלנו של "מה מתאים" גם אם זה לא מתיישב עם שום "היגיון" שאנחנו מכירות.

אז עוד לא מצאתי בעצמי את הכיוון באותה הצומת שדיברתי עליה, אבל אני יודעת שלאן שאבחר ללכת יהיה טוב. הדרך שבה אבחר – תהיה הנכונה ביותר עבורי, כי זאת תהיה בחירה שלי.

>> הכתבה פורסמה בבלוג משתפצת