zila - הבלוג של הבלוג של צילה

מה עדיף, מערכת החינוך הציבורית או הפרטית ?

כשחוזרים הבייתה וחובקים את הילדה הכי מדהימה שהייתה בחדר התינוקות בבית החולים, הדבר האחרון שחושבים עליו הוא שבעוד מספר חודשים נאלץ להפקיר אותה בידיים אחרות ולחזור לעבודה. במהלך אותם חודשים עולות מחשבות רבות ביניהן מה עדיף,  מעון פרטי או ציבורי. הרי בפרטי יש פחות תינוקות ויחס חם יותר ובציבורי יש הרבה יותר תינוקות ופחות ידיים […]

הבלוג של צילה

23/01/2014


כשחוזרים הבייתה וחובקים את הילדה הכי מדהימה שהייתה בחדר התינוקות בבית החולים, הדבר האחרון שחושבים עליו הוא שבעוד מספר חודשים נאלץ להפקיר אותה בידיים אחרות ולחזור לעבודה. במהלך אותם חודשים עולות מחשבות רבות ביניהן מה עדיף,  מעון פרטי או ציבורי. הרי בפרטי יש פחות תינוקות ויחס חם יותר ובציבורי יש הרבה יותר תינוקות ופחות ידיים עובדות.  פחות ידיים עובדות משמע היחס יהייה חם פחות.

אז המדינה נתנה לנו את חופשת הלידה ובמקום לנוח ולהנות החיפוש הזה אחר התשובה האופטימלית מה עדיף, מעון פרטי או ציבורי, הופך אותנו למומחי אינטרנט ופורומים ובכלל הופכים למיני פסיכולוגים לגיל הרך.

כן, גם עלי ההתלבטות הזו לא פסחה, וכן גם אני סברתי שמעון פרטי עדיף על הציבורי וכשהגיע היום הלכנו יחד כל המשפחה, בעלי התוספת החדשה ואני לרשום את התוספת למעון. המחיר היה גבוה יותר מהמחיר במעון הציבורי. אבל מה לא נעשה כדי שלתוספת הזאת יהייה טוב ולא תרגיש מחסור או בחסרוננו ? כן, עושים הכל, משלמים כמה שצריך ולא מרגישים שהתפשרנו או הפקרנו את התוספת החדשה.

התוספת גודלת והשנים חולפות להן מהר והופ הינה הגיע  הגיל שבו הולכים לבית הספר. כאן כבר הכל ברור ומתוכנן, חינוך ציבורי ולא פרטי. למה ? כי כשהתוספת גדולה כבר אפשר להתפשר והיא בטוח תוכל להסתדר בכיתה גדולה עם מורים שנמצאים שם מכוח  האינהרציה וגם כאלה שעייפות החומר ניכרת בהם.

טעות גדולה ! על הטעות הזאת משלמת רק התוספת שהולכת לאיבוד במבוך הזה, שבין עשרות הילדים בכיתה אחת ואותם מורים לא מורים, שנמצאים שם.

9 שנים ארוכות וקשות התוספת שלי סבלה. העוול הגדול ביותר שהורים יכולים לעשות הוא להתפשר על חינוך, מורים, מיקום ולקחת את הכסף ולהנות ממנו במקומות אחרים ולהפוך לאנשים מאוד מטריאליסטים.

מתי הבנתי שהתוספת היא זו שסובלת ? באמצע כיתה ט'. מאוחר מאוד לדעתי אבל הנחמה היחידה היא שלא מאוחר מידי, שהרי איש חכם אחד אמר שלעולם לא מאוחר מידי.

באמצע ט' הודיעו לנו כלאחר כבוד כי לתוספת אין שיבוץ, היא לקוית למידה וזה מן הסתם אות הקין שלה, והאין שיבוץ הזה אומר שהיא תשובץ בכיתה מיוחדת בה כל היום נמצאים בבית הספר עוזרים לספרנית, לאב הבית וכשהשמש יוצאת מאוד נהנים לשבת בחוץ.

לא הסכמתי להשלים עם הנחת היסוד שהתוספת לא מסוגלת לעבור את בחינות הבגרות בדיוק כמו כל אחד אחר. הרי בתתי המבחנים של ווקסלר היו לה ציונים שנעו בין 10, ממוצע, ועד 14, מעל הממוצע. כמו כן נזכרתי במרצה שתמיד היה אומר לנו :" אם אני הצלחתי גם אתם יכולים ", צודק הבן אדם.

אז מה עושים עכשיו ? חיפוש מעמיק ברשת אחר תיכונים. נתקלתי בתוצאה, אנקורי. לא היססתי התקשרתי וקבעתי פגישה עם המנהל. האמת הגעתי סקפטית, הייתי בטוחה שהוא לא ידע מה זה דיסקלקוליה ויגיד שאין אפשרות לקבל את התוספת מחמת חוסר התאמה. אממה, הפתעה גדולה. לא זו בלבד שהפגין ידע בלקויות למידה אפילו הסכים לקבלה לבית הספר.

עלות שנת לימודים באנקורי היא כמו שנת לימודים אקדמית ומי שמכיר אותנו יודע שאנחנו הכי לא טחונים שיש. מי שבגללו התוספת סבלה ישלם היום על חוויה מתקנת.

התוספת סיימה את חובותיה במערכת החינוך עם בגרות מלאה ומורחבת וכמובן 12 שנות לימוד וכל זאת באון וגאון.  מי שמצליח במקום אחד יכול להצליח בכל מקום הרי השאלונים הם אותם שאלונים. ההבדל הוא שמי שמצליח באנקורי מצליח בגלל שהמורים שם בשביל התלמידים ולא נגדם.

אז התוספת שלנו עוברת חוויה מתקנת וגם אנחנו יחד איתה השנה עוד  תוספת אחת שלנו מסיימת את חוק לימודי החובה שלה עם בגרות מלאה ומורחבת ואחת עשרה שנות לימוד. כן, רק אחת עשרה מכיוון שקפצה מכיתה ח' היישר לכיתה י'. את החיים כרגע שמנו על הולד, אז לא מתפנקים ולא טסים לשום מקום אבל שתי התוספות שלנו שהן הדבר היקר ביותר שלנו יקבלו את החינוך  הטוב ביותר. מערכת החינוך הציבורית מזמן פשטה את הרגל ואת המילה חינוך צריך להוציא ממנה, חינוך זה הדבר היחיד שלא תמצאו שם.

ואתם שם שקוראים ומצקצקים בלשון ולא חושבים שיש הבדל ונבהלים מגובה שכר הלימוד, שבו, שתו כוס מים, תעשו חשבון נפש ואז  תגיעו למסקנה אחת, החינוך הפרטי טוב באלפי מונים מהחינוך הציבורי.