ביקורת הסרט ''קפטן פנטסטיק''

''בחינת הגבולות בין הורים לילדים, בין החברה לפרט, בין הממסד לחופש יתקבלו בחיבוק אצל כל צופה שגדל על ברכי הפריקים באשר הם וכמי שהייתה מוקפת בפריקים חצי מחייה ואפילו התחתנה עם אחד, מצאתי את הסרט הזה מרגש וסוחף במיוחד''

מרלין וניג

04/08/2016


"קפטן פנטסטיק" הוא סרט שמוציא מהשגרה וכמו טיול שנתי של 118 דקות הוא שולח אותך לחלום פרוע בהקיץ. מה היה קורה אילו.... מה היה קורה אילו הייתי לוקחת את שבעת ילדיי ומגדלת אותם ביער מנותק מהציוויליזציה מנותקים מכל סממני מודרניזציה...? רגע אני בעצם קצת עושה את זה אבל בדרך קצת אחרת ובהפוך על הפוך ולכן אולי היצר המציצני שלי כאם עבד שעות נוספות לאורך כל הסרט המופרע הזה.

מעבר לכך, בחינת הגבולות בין הורים לילדים, בין החברה לפרט, בין הממסד לחופש יתקבלו בחיבוק אצל כל צופה שגדל על ברכי הפריקים באשר הם וכמי שהייתה מוקפת בפריקים חצי מחייה ואפילו התחתנה עם אחד, מצאתי את הסרט הזה מרגש וסוחף במיוחד.

קפטן פנטסטיק

בן הוא אב לשישה ילדים שגדלים כשבט פרא, מחוברים לטבע ולומדים להפעיל את האינסטינקטים הבסיסיים שלהם ואת כל תאי המוח שמרבית האנושות מחקה בחסות החיים המודרנים וההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית. בבידוד משפחתי מוחלט הם מתפתחים תחת משטר כושר אתלטי מוקפד וחינוך עצמאי לחלוטין אלא שכבר בחלקו הראשון של הסרט אנחנו חווים אמביוולנטיות מסוימת כלפי אורח החיים הזה בעיקר בעקבות האופן המפתיע על אופן מותה של האם לסלי, שסבלה מהפרעות פסיכוטיות. אם, אמון, אמונה איכשהו נבחנים ברוח האישה שממשיכה להיות נוכחות בחיי משפחתה גם בלכתה.

העמדת הצופה בעמדה סקפטית בעקבות מות האם כבר לכתחילה, יוצרת תוצר מעבדה, המשפחה עומדת במבחן. האם אורח החיים הבלתי תלותי והבלתי ממסדי, אורח החיים הנבדל והפרוע ינצח את המשטר, את הממסד ואפילו את הדת?

קפטן פנטסטיק ביער

זהו ניסיון יפה של מאט רוס להשרות עלינו הצופים נימה של זלזול מסוים לצד רגשנות יתר שצפה ועולה כל אימת שהתסריט מצליח לדגדג את הרגש ההורי שבתוכנו והוא עושה זאת בצילום מתוחכם שנע בין פריזמה נקייה לבין חיתוכים שמזכירים באופן תיעוד הדמויות מצלמת ווידאו ביתית. זוהי משפחה שלכל ילד בה יש דמות ותפקיד, נוכחות והשפעה. גם עצם זה שדמות האם, שבדרך כלל נתפסת כמרכזית במשולש ההורות, נעדרת מהמשוואה המשפחתית באופן טראגי יוצר אנרכיה ומפר את כל מה שאנחנו מכירים כמשפחה מתפקדת ולכן אולי חוויתי את הסרט הזה כניסוי מרתק.

קפטן פנטסטיק בתחתונים

נקודה נוספת שעוררה בי עניין בקפטן פנטסטיק זה הביקורת על המודרניזציה ועל האופנים הבירוקרטים השונים לרבות מערכת החינוך והממסד הדתי. הסרט כאילו בועט במוסכמות, מנתק אותך מהן לרגע וגורם לך לבחון שוב, מה זה קולה? מים מורעלים או מה זה דת ממוסדת? שלטון על התמימים והבורים... ואפילו מה זה אונס? או מה זה יחסי מין? האב שמחנך לכנות ופתיחות דורש מהילדים את אותו אתגר ועל הדרך אנחנו הצופים מבינים כמה קלקלנו ככל שנגענו יותר באמא טבע.

קפטן פנטסטיק עם הילדה

אז מי שמחפש חוויה יוצאת דופן שאפילו מערבבת בתוכה ערום גברי מלא באחת הסצנות, מי שמחפש השראה לחוויה משפחתית קצת שונה, זה הסרט. חולשתו של הסרט היא בפירוק החוליות העלילתיות באופן קצת פאתטי לקראת סופו כמו כן, הסוף.... יש בו פשרה שהיא גם סוג של כניעה לנורמות שמאוד היה כיף למרוד בהם יחד עם הקפטן שובה הלב (בגילומו הכובש של ויגו מורטנסן). ועם זאת כשאני חושבת על זה, חוץ מהמוסיקה המופלאה, המסר הכי חזק וברור שהולך איתי מאז צפיתי בקפטן פנטסטיק זה שהמעשים שלנו מגדירים אותנו ולא המלים. כמה שהמסר הזה חזק וכמה שהוא נכון.

כוכבים: 4

מרלנה- עובר- בגלל שאין ערום נשי. אין.

הנה הטריילר:

צילום: יח"צ