בוקר של שלוש זריחות - הבלוג של חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

חשיבה אופטימית אפקטיבית- מה זה? למה ושביל מי?

אם הסכמנו שאופטימיות היא הגישה המועדפת עלינו, (למשל בגלל שכשאנחנו אופטימיים אנחנו מרגישים טוב יותר, בריאים יותר, תורמים ומועילים יותר לעצמנו ולסביבה והנה רשימה מלאה של היתרונות(.  אז מאיפה הגעתי אני לחשיבה אופטימית אפקטיבית? א.    השם קצת מחייב. סימן-טוב. ב.     כי, הייתי ילדה פסימית. וזה התבטא בהחלטה מאוד פסימית שהחלטתי כשהייתי בת 10. תתכוננו. החלטתי […]

חגית סימן-טוב - חשיבה אופטימית אפקטיבית

08/09/2015


אם הסכמנו שאופטימיות היא הגישה המועדפת עלינו, (למשל בגלל שכשאנחנו אופטימיים אנחנו מרגישים טוב יותר, בריאים יותר, תורמים ומועילים יותר לעצמנו ולסביבה והנה רשימה מלאה של היתרונות(.

 אז מאיפה הגעתי אני לחשיבה אופטימית אפקטיבית?

א.    השם קצת מחייב. סימן-טוב.

ב.     כי, הייתי ילדה פסימית. וזה התבטא בהחלטה מאוד פסימית שהחלטתי כשהייתי בת 10. תתכוננו. החלטתי שלא יהיו לי ילדים. כי הרגשתי שהעולם הוא לא מקום טוב לילדים. ואני דווקא זוכרת את הילדות שלי כשמחה. חינוך משותף ובתי ילדים ומשק חי בקיבוץ של השומר הצעיר.

אבל בגיל העשרה השתניתי, והתחלתי לפעול כדי להגשים ולממש דברים שרציתי שיקרו לי. אימצתי אסטרטגיה אופטימית! ובכלל לא ידעתי שאני כזו.

אחרי הסאגות הבריאותיות (השתלת כבד 3 סרטני שד) שעברתי, ובעיקר בזכות המדליות שזכיתי בהן בשתי אולימפיאדות של מושתלים , (באמת שיש דבר כזה), התחלתי לדבר ולהרצות על אופטימיות, ראיתי את עצמי אפילו כ'מורה לחשיבה אופטימית'. והייתי שם כמה שנים. ואז נתקעתי. כן, כמה שנים נתקעתי במצב של אופטימיות פסיבית. זו הבנה קשה למי שרואה עצמה כאקטיבית. ובזמן הזה כמעט ורק קוויתי. קיוויתי שדברים יקרו. קיוויתי בביטחון עמוק. ומשהו בי ממש ידע שדברים יקרו, רק עוד קצת זמן...., ועוד קצת וכבר זה יקרה. אתם יודעים.  רק שהזמן עבר וכמעט כלום. כמעט כלום לא קרה.
לא קרה כי לא עשיתי.
בוודאי היו אנשים סביבי שראו ורמזו או אפילו אמרו לי, אבל אני לא ראיתי. עד שלפני כמה חודשים התעוררתי, ראיתי והבנתי: שכדי שיקרו הדברים שאני רוצה, אני צריכה להתחיל לעשות, בהתחלה כ'צריכה' וה'רוצה' ייתכן שתגיע בהמשך.
אז כדי שלי יהיה קל יותר נתתי לזה שם: 'חשיבה אופטימית אפקטיבית'.10897087_924251640948813_885802989922161838_n

אופטימיות שירדה לארץ והיא מציאותית, עד כמה שאני יכולה להיות.

וזה סיפור הדרך שלי, ומתוקף תעודת מורת הדרך שהוענקה לי בשנת 1991 ממשרד התיירות, אני מרגישה בטוחה מספיק להזמין אתכם להצטרף לדרך שלי. נעצור במקומות שחשובים ומעניינים אותנו. אז זה החלק שלכם להגיד לי מה מעניין אתכם, OK?