יומנה של אימא- אצלי או אצלך? העיקר השמחה!

איך חשבתי שממני נחסכה הטרחה וגיליתי שבעצם בכל משפחה אפשר למצוא את הדרך לריב בשמחה.
פוסט-טראומה לפסח

"שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע פסח בא!"

לרוב הילדים, פסח הוא אחד החגים האהובים ביותר.
מליון סיבות לחגיגה.
החופש הארוך, המצות הרטובות עם שוקולד, המשחק באגוזים, המפגש המשפחתי עם בני הדודים ובעיקר מציאת האפיקומן וקבלת מתנות.
מהרגע שהפכנו להורים כל מה ש'כיף' בחג הזה השתנה ב180 מעלות.
חופש ארוך = מציאת פתרונות לילדים, מצות עם שוקולד= בעיות שיניים, עצירות, הפרעת אכילה למתבגרים וכו', משחק באגוזים = עד גיל 5 אסור להם פיצוחים, לא?
ושתי הבעיות העיקריות הניצבות בפנינו לקראת החג:
מפגש משפחתי = פתיחת ספרי החשבונות ועיסוק במשוואה האין סופית – אצל מי עושים השנה את הסדר? בצד שלי או בצד שלו? אולי בכלל תורנו לארח…
מתנות = מה קונים ולמי? רק למארחים? ומה עם החמים? חייבים להביא גם פרחים!
והאפיקומן?  רק למי שמוצא? איך מראש מכינים ואולי כדאי לקנות משהו לכל הילדים? ומי אחראי על המתנות לילדים? הסבים, ההורים או אולי המארחים?
כפי שנאמר בשיר: השמחה רבה!

מאכלי החג וסימליהם בראי המציאות

כבד
כבד קצוץ על שום מה? לזכר הכבד של אימא שנקצץ כשהבן הלך לחגוג עם החמים שלו ולא איתה.
ביצה קשה
ביצה קשה על שום מה?  לזכר מה שעשתה אישה לבעלה שהתקעש לחגוג עם הוריו.
גיפלטע פיש
דגים על שום מה?  כדי שלפחות על דבר אחד לא נתווכח ויש גרסא מכבדת לכל עדה.
חרוסת
חרוסת על שום מה? על שום שלמרות הדרך רצופת החצץ אל ערב החג נשתדל למצוא בו גם משהו מתוק.

 שמחה מוקדמת- להפוך את החסרון ליתרון

בעלי הוא בן יחיד ולצערי גם יתום. אימו נפטרה שהיה בן 11 ואביו לפני עשור.
הנשמות הטובות תמיד אמרו לי :"איזה כיף לך שאין לך חמה וגיסות שיתערבו לכם בחיים
ושאף פעם לא תצטרכו להחליט עם איזה צד עושים את החגים."
רק שהן שכחו שהחיים – לא נועדו הם לפשטות.
כי כשיש הורים גרושים גם הצד שלך הופך לשני צדדים.
אז אמנם אין מריבות וויכוחים קולניים ובכל זאת להתחשב בכולם צריכים.
כי את שני הצדדים מכבדים, מעריכים ואוהבים.
וביננו- הייתי נותנת הכל שיהיה גם את הצד שלו 'לריב' איתם על החגים.

"מה נשתנה הלילה הזה?"

מסתבר שבכל סוגי המשפחות הדשא לא ירוק יותר ותמיד מוצאים סיבות לויכוחים וחשבונות סביב הסוגיה – אצל מי אתם השנה?
תמיד יהיו נעלבים ומריבות שימשכו לאורך השנים.
כשאת השורה התחתונה אנחנו בעצם שוכחים: החגים נועדו לקרב משפחות ולשמח לבבות.
אז איך המטרה הזו איכשהו חמקה לנו בין האצבעות?
P1310036 (Medium)

ונסיים בשירת דיינו- גרסת ההורים -לחן מהמקורות

אילו עברנו חורף שלם בלי הרבה מחלות – דיינו.
אילו עברנו חודש מלא בלי חום ונזלת וימי מחלה –  דיינו .
אילו עברנו לו רק שבוע אחד בלי נזלת, שיעול וביקור בקופ"ח  – דיינו.
פזמון: די דיינו, די דיינו, די דיינו ,דיינו דיינו …
אילו ניקינו לפסח את החלונות ולא ירד גשם יומיים לפני  החג – דיינו.
אילו סידרנו את הארונות, החלפנו חורף בקיץ ולא ירד גשם יומיים אחרי – דיינו.
אילו קנינו חבילה של מצות והבעל לא סיים אותן רטובות עם שוקולד שבוע לפני – דיינו.
פזמון: די דיינו, די דיינו, די דיינו, דיינו דיינו …
אילו לא רבנו  עם הבעל, האמא ,האחות, הגיסה והחמה איפה נעשה את החג – דיינו.
אילו מצאנו בגדים לכולם כולל נעליים שבוע לפני – דיינו.
אילו הצלחנו גם להתפנק בעצמנו : לעשות צבע, פן, פדיקור, מניקור – דיינו. פזמון: די דיינו ,די דיינו ,די דיינו ,דיינו דיינו…
 ואילו ידענו באמת להפסיק לקטר, להתלונן ולהתעצבן ולהנות מהחג – דיינו !!!                                  
              
(ואילו ידעתי  להפנים את כל אלה בעצמי ולא רק להטיף לאחרים – דיי!   )
לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!