emilya - הבלוג של Emilya

למה הפרעת הקשב שלי היא הדבר הכי טוב שקרה לי ומתי העולם הבין שזה הדבר הבא והתקדם לכיווני

מכל המופרעויות שלי הפרעת הקשב שלי היא הדבר העיקרי שעיצב את חיי, השפיע על הבחירות שלי וגרם לי לעשות את מה שאני עושה היום

Emilya

26/02/2017


כשהייתי קטנה אף אחד לא ממש ידע מה זה הפרעת קשב וריכוז, מה שאילץ את אימא שלי להגיע פעם בשבוע לשיחה עם המורה לבלט, ולשמוע משפטים כמו: “משמעת אין לה”. ו”פרימה בלרינה היא לא תהיה”. יאמר לזכותה של אמי שהיא לא איבדה תקווה. אני לעומת זאת, איבדתי תחושה ברגל שמאל בכל פעם שהגיעה השעה שלי ללכת לשם.

באסיפות הורים התלונה המרכזית הייתה שיש לי קוצים בתחת ושאני מציירת מאוד יפה, אבל זה פחות הקטע בשיעור תנ”ך. לכי תסבירי לאימא שלך שהמורה הגיעה עם כתם של טחינה על המכנסיים וזה הדבר היחיד שהצלחתי להתרכז בו. זה ולדמיין עולם בלי עשרת הדיברות.

מתוך בלוג האופנה שלי bad_time_tlv@

מתוך בלוג האופנה שלי 
bad_time_tlv@ צילום: אמילי קור

ללמוד למבחן היה כמו מיגרנה ארוכה ומתמשכת, להוציא רישיון לקח לי 400 שיעורים, שלושה טסטים ומורה אחד מותש שנפרד ממני בשמחה גדולה.

לא הייתה לי שום יכולת לזכור פרטים או סדר כרונולוגי. מה שכן זכרתי היו דברים וויזואליים וכאלה שיכולתי לתרגם בראש למשהו ויזואלי.

בדיעבד ההחלטה שלי ללמוד צילום הייתה מתבקשת. ראיתי את החיים בפריימים והמצלמה שלי שימשה ככלי תיעוד למה שקורה לי בראש.

מתוך בלוג האופנה שלי  bad_time_tlv@

מתוך בלוג האופנה שלי
bad_time_tlv@ צילום: אמילי קור

אז מבחינתי, צילום שווה אלף מילים שאי אפשר להגיד במילים. הוא התת מודע, התקשורת הזו שמתקיימת במרחב אחר.

בתור אחת שנמצאת בדור התפר והתחילה את חייה עם טלוויזיה בשחור לבן וערוץ אחד, הספיקה לחוות בליינד דייט, בעולם שעוד איפשר את זה ולצלם בפילם כי לא הייתה אופציה אחרת, אני מרגישה שהעולם עשה צעד ענק לכיווני.

איפשהו בסוף שנות התשעים כשהאינטרנט פרץ לחיינו, מפר את האיזון העדין של העולם, מספק כמויות אינפורמציה גדולות בכל יום ומתפקד כמקבילה המערבית לנפילת הקומוניזם, כולם חטפו הפרעת קשב, מה ששם אותי במקום טוב באמצע.

אנחנו חיים בעידן חזותי, כולנו מאבדים עניין תוך ארבע דקות בממוצע, הדרך לספוג מידע בצורה קלה ונגישה היא וויזואלית. החשיבות של שימוש בתמונות לקידום עסק, בלוג, אתר ואפילו סתם פוסט בפייסבוק, עצומה.

מתוך בלוג האופנה שלי bad_time_tlv@

מתוך בלוג האופנה שלי
bad_time_tlv@ צילום: אמילי קור

לעשות את זה נכון זה כבר עניין בפני עצמו.

אז מה עובד בעיני בעצם:

קודם כל המסר צריך להיות ברור- מה האינפורמציה שאני רוצה להעביר. אם את מעצבת אופנה, למשל, תמכרי לי פנטזיה, שארצה לחיות כמו האישה שבתמונה. אם יש לך בלוג אוכל ואת מוסיפה צילום של המנה שהכנת תגרמי לי לדמיין את הריח ולרצות לבשל את זה.

התרחשות- משהו שיגרום לי לעצור ולהתבונן, טוויסט, שפה צילומית שמזוהה אתך, או משהו שיסקרן אותי

אותנטיות-  אם את לא צלמת, אף אחד לא מצפה ממך לתמונות קטלוג רהוטות. אם את מצלמת בבית למשל, תכניסי אותי לעולם שלך. תגרמי לי להרגיש. זה ייתן מימד  נוסף, מלבד הצד האינפורמטיבי-טכני.

הלך רוח- לא משנה באיזה תחום האתר או הבלוג שלך פועל, צריכות להיות גם תמונות אווירה, כאלה שלאו דווקא מתמקדות במוצר עצמו, אלא למה הוא משמש, איזה אנשים צורכים אותו וכו’.

ובשורה התחתונה, בעולם של היום, תמונה טובה שווה אלף שקלים. לפחות.