מכתבים אישיים - הבלוג של אירית אמבר

מכתב לפונדקאית

בשבילי את מלאך. פרצת לחיים שלנו בלי הכנה מוקדמת. ספק נערה ספק אישה. עם יופי עדין וחיוך ממיס. חיה חיים טובים ושלווים. מגדלת באהבה את ארבעת ילדייך יחד עם בן זוגך. אישה שהנתינה והתרומה החברתית הם חלק מהערכים שלה. ידעת שאחרי לידת בן הזקונים, הפעם הבאה בה תהיי בהריון, תהיה עבור זוג שאינו יכול ללדת. את תהיי פונדקאית. תתני […]

אירית אמבר

13/03/2016


בשבילי את מלאך.

פרצת לחיים שלנו בלי הכנה מוקדמת. ספק נערה ספק אישה. עם יופי עדין וחיוך ממיס. חיה חיים טובים ושלווים. מגדלת באהבה את ארבעת ילדייך יחד עם בן זוגך. אישה שהנתינה והתרומה החברתית הם חלק מהערכים שלה.

ידעת שאחרי לידת בן הזקונים, הפעם הבאה בה תהיי בהריון, תהיה עבור זוג שאינו יכול ללדת. את תהיי פונדקאית. תתני חיים ותקווה לאחרים.

הריון הוא תהליך לא פשוט שסיכונים רבים כרוכים בצדו. לא חששת והחלטת לאתגר את הסיכון.

מאיפה הבאת את הכוח והתעוזה להחלטה הכל כך לא פשוטה ואת רק בת שלושים?

ארבעה זאטוטים מסתובבים סביבך ובכל זאת, שנה לאחר הלידה האחרונה, הרגשת שאת והגוף שלך מוכנים לצאת ליעד הבא. יעד, שבסופו תישאי ברחמך לא רק תינוק אחד, אלא שניים.

את מלאך שהסתובב בעולם והחליט לגעת בשרביט הקסמים שלו בבן שלי ובבן זוגו.

את היית הראשונה לבחור באבות המיועדים ורק אז הם בחרו בך, קליק נוצר כבר מהסקייפ הראשון. משם הכל התגלגל במהירות. הם טסו אליך מערבה לארה״ב. הפגישה איתך ועם משפחתך הייתה מעל המצופה. החיבור היה הדדי. החום והאהבה שהרעפתם עליהם לא הותירו ספק, הבחירה הייתה נכונה.

הבנים בחרו תורמת ביצית, יחד איתה עברו תהליך כמקובל. השלב הבא היה השלב בו את נכנסת לתמונה- כחממה לגדל בך את החיים החדשים שבדרך.

יום אחד הופיעה תמונת אולטרסאונד על צג המכשיר שלי. זו הייתה דרכם של הבנים להודיע למשפחה – אנחנו בהריון. צעקות השמחה שלי מהדהדות עד היום ברחוב בו ראיתי את התמונה...

מהשבוע השמיני להריון הפכנו למשפחה. אתם שם ואנחנו כאן. כל שבוע- ביום שישי אנחנו מחכים לתמונה. אישה יפה- שמצלמת עצמה בשביל האבות הנרגשים, ובכך מייצרת יומן תמונות של הריון מתפתח.

 

באופן קבוע הבנים פותחים סקייפ ומדברים איתך ועם הילדים, שמקפצים מסביבך ונדחפים לתמונה. גם הם נרגשים וחייבים לדבר עם הבנים.

משפחתך היא חלק בלתי נפרד מהתהליך המופלא והבלתי נתפס הזה. הילדים אוהבים את הבטן, מלטפים אותה ומדברים עם העוברים. הם יודעים שהבנים- הם ההורים של התינוקות.

יחד - שמעתם את פעימות הלב הראשונות.

יחד - אתם מקבלים את הדיווחים הרפואיים השוטפים על התפתחות העוברים. את שם בחדרה של הרופאה בארה״ב, הם כאן בישראל.

יחד - בזמן אמת, בשידור ישיר, רואים את תמונת האולטרסאונד ומתרגשים מכל שלב.

יחד - נתתם שמות לעוברים: שם לבת ושם לבן.

בחגים ובימי הולדת- המשפחות משני קצוות העולם מתכנסות ומברכות באמצעות הסקייפ אלה את אלה. בחג החנוכה האחרון, אתם, שלא ידעתם דבר על היהדות, רכשתם חנוכייה, נרות וסביבונים. מדי יום הדלקתם נר ובכל ערב העליתם סרטון של הדלקת הנרות ליוטיוב. חגגתם באדיקות את המצווה יותר מאיתנו...

החודשים חולפים והבנים כאן, מתברגנים... נוטשים את הדירה התל-אביבית ועוברים לגור בדירה גדולה ומרווחת. מכינים עצמם לילדים שבדרך. ביום בו עברו דירה, חיכה להם זר פרחים גדול, שנשלח ממך. לפרחים צורפה ברכה:

  מכתב לאבות

ואני כאן בוכה ודומעת על הרגישות המופלאה שלך ומודה לך שבחרת בבנים.

ואם לא די בכך- פתחת קבוצת פייסבוק ייעודית להריון המיוחד שלך. קבוצה- שמיועדת למשפחתך, חבריך וכאלה שמתעניינות בתהליך הפונדקאות. את מספרת ומשתפת בפתיחות גדולה על כל שלב בתהליך הנפלא הזה. מעלה תמונות ומקבלת חיזוקים מהחברות ומהסביבה.

לא פעם הזכרת, שהכסף הוא לא שיקול אמיתי - הוא קיים, אבל לא באמת נוכח. זכור לי, שהבנים סיפרו שבאחת הפעמים גערת במישהו שבכלל העז להעלות את הנושא - לא נתפס בעיניך שמישהו יחשוב שזה היה המניע. כל ההתנהלות, ההתנהגות והיחס מעידים על כך.

ועכשיו בשבוע ה-36 אני בדרך אליך. עשרים שעות טיסה מפרידות בינינו.

מחכה לרגע בו אוכל לחבק אותך חזק, ולהחזיק לך את היד בלידה.

האבות, כבר נמצאים איתך.

שמרי עליהם עד שאגיע.