מעיין המרפא – תרבות ואורח חיים - הבלוג של מעיין שון

התמדה

הפעולה החמקמקה ביותר בעולם. אנחנו מוצאות אין ספור משימות חסרות חשיבות ודברים שאנחנו פשוט חייבות לעשות, אנחנו משקרות לעצמנו שזה מה שטוב לנו, אבל בסוף ביום אנחנו נשארות עם הרגשה מגעילה כזאת של חנק וחוסר נעימות, משהו שבא לנו לברוח ממנו הכי רחוק שרק אפשר וזה מה שאנחנו עושות.... זה לא שאנחנו לא יודעות להתמיד. […]

מעיין שון

18/08/2014


הפעולה החמקמקה ביותר בעולם. אנחנו מוצאות אין ספור משימות חסרות חשיבות ודברים שאנחנו פשוט חייבות לעשות, אנחנו משקרות לעצמנו שזה מה שטוב לנו, אבל בסוף ביום אנחנו נשארות עם הרגשה מגעילה כזאת של חנק וחוסר נעימות, משהו שבא לנו לברוח ממנו הכי רחוק שרק אפשר וזה מה שאנחנו עושות....

זה לא שאנחנו לא יודעות להתמיד. אנחנו מלכות כשצריך לעשות משהו עבור אדם קרוב לליבנו שלא לדבר על המשפחה והילדים. אין עלינו בהתמדה כשזה עבור משהו אחר. אבל למה זה ככה? אני יכולה לצאת מגדרי, לעשות שמיניות באוויר עבור אדם יקר לי. אבל בשביל גופי, בשביל נפשי, אני נלחמת בעצמי, בורחת. מה יושב שם, מה עומד מאחורי זה?

אהבה עצמית, הערכה עצמית, אכפתיות המופנית פנימה, עדינות ורכות כלפי, מתי בפעם האחרונה הסתכלת בראי ואמרת לעצמך מחמאה, מכל הלב.

השמחה הפנימית חומקת ממני, מדוע? או שאולי כדאי לשאול, מה הפלא! השמחה מגיעה כאשר כל חלקי מאוחדים ושלווים עם ההחלטות, צורת ההתנהגות כלפי פנים וחוץ. יש משפט חכם ביהדות "ואהבת לרעך כמוך" קודם אני צריכה לאהוב את עצמי אחרת לא אוכל לאהוב באמת אף אחד. אני אתאמץ, אעשה גלגלוניים, אראה לכל העולם ובמיוחד לעצמי כמה אני משקיעה. אבל תמיד יישאר חלק קטן שיקפוץ ויאמר, אבל אני עייפפפפההההה, אני עושה בשביל כולם ואיפה אני, איזה מרמור קטן שמרים את ראשו מדי פעם.

אבל אני יודעת להתמיד, הכמה קילו הנוספים שלי הם הוכחה תמידית שאני לא מתעמלת... בזה אני מתמידה, אני אוהבת לאכול דברים אסורים... בזה אני מתמידה, אני מחבלת לעצמי בחיים.... בזה אני מתמידה.

כל אחת והתענוג האסור שלה, אבל למה זה אסור, מי החליט מה אסור או מותר עבורי? ובאיזו כמות....A62BDB41AFFF4FCB97091728E800F3AD.ashx

ההתמדה היא בגנים שלנו, אנחנו יצורים של הרגלים. גופנו חוזר על אותן פעולות שוב ושוב, כל הזמן... אנחנו אומרות לעצמנו שוב ושוב את אותן אמרות, את יפה, את מכוערת, יש לך קול יפה, את מזייפת, אנחנו משכנעות את עצמנו ויוצרות את המציאות שלנו כל רגע. הרי אין באמת הבדל בין הברווזון המכוער לברבור היפה רק הסביבה שלו השתנתה, העיניים שבחנו אותו מבחוץ ומבפנים.

אז נחזור לנושא ההתמדה ונפתח בהרגל חדש וכייפי. כל יום בבוקר אשאל את עצמי, מה יעשה לי טוב היום? תשובה אחת, צופר קטן אחד

ואתן לך טיפ קטן, אם זה משימה, או משהו שקשה להשיג, או גורם לדאגה, או למחשבה אין לי זמן, כוח, כסף, מותרות שכאלה... זה לא זה!

המתנה הקטנה הזאת שאת בוחרת לעצמך, כשהיא עולה במוחך פתאום בית החזה מתמלא בנשימה עמוקה, זכה ונפלאה הנותנת לך נחת רק מהמחשבה על הדבר הנפלא הזה שנתת לעצמך במתנה, החיוך לא משתמע לשני כיוונים, פשוט נמרך על מהפנים.

איזה הרגל מופלא... מה אתן לעצמי היום?

היום אני בוחרת לתת לעצמי במתנה מחמאה של אהבה, זאת זכותי לאהוב וקבל אהבה.