נשים במסע

כל אישה צריכה הזדמנות להיזכר מי היא באמת. מסע Magma Challenge שלוקח נשים לאפריקה הוא הזדמנות נדירה לעשות זאת. פוסט אורח מאת יפעת יגר

מערכת סלונה

21/03/2011


צהריים באפריקה. שמים נפלאים מעלינו. דרך עפר נמשכת עד האופק, והדס ואני הולכות לעשות פיפי. אנחנו לא מכירות הרבה זמן, אבל לשתינו ברור מה אנחנו מחפשות: שיח גדול דיו שיוכל להסתיר מאחוריו את שתינו יחד. שתי דקות אחר כך אנחנו כבר בדרכנו חזרה אל שיירת הג'יפים. "את יודעת משהו?", אומרת לי הדס, "יש לי המון חברות, ואני חושבת שעם אף אחת מהן לא עשיתי פיפי מאחורי שיח...". אני הולכת לדבר לא מעט על פיפי בפוסט הזה. ותסלחו לי אם זה פוגע במישהי, אבל מה לעשות שזה אחד הדברים שהכי מעסיקים נשים לפני שהן יוצאות למסע שטח. אבל אני חושבת שבמשפט הזה, של הדס, יש משהו מתמצית החוויה שמתרחשת במסע: נורא מהר יורדות המסכות; באוהל, בשטח, בג'יפ הלא מאוד גדול שבו נמצאות ארבע נשים יחד – מהר מאוד מכירים אותך כמו שאת. ואם אחרי כל זה גם אוהבים אותך מאוד, כמו שבדרך כלל קורה, זאת חוויה מרחיבת לב, כמעט תרפואטית בעיני.

תמיד מעניין אותי לשמוע מתי בחייה אישה בוחרת לצאת למסע. מהי נקודת הזמן המיוחדת שבה החיים קוראים לך לצאת להרפתקה? כשאני חושבת על זה היום, הבחירה הראשונה שלי לצאת למסע עם נשים קשורה, גם היא, בפיפי. זה היה בדיוק לפני עשר שנים. היו לי אז שלושה בנים קטנטנים ואמונה קדושה בכך שאני חייבת להיות איתם (כמעט) בכל רגע נתון. נסיעה לחו"ל בלעדיהם נשמעה לי כמו רעיון מופרך, או לפחות כמו משהו שמדווחים עליו ליצחק קדמן. ואני זוכרת את הרגע ההוא; הרגע שבו הבנתי שכבר כמה שנים אני לא עושה פיפי בשקט. שתמיד יש איזה ילד שקורא לי באמצע, או דופק על הדלת, או צריך משהו בדיוק באותו רגע. זה בדיוק היה השלב שבו אמרתי לעצמי שאני חייבת לצאת למסע. לבדי. שאם אני באמת רוצה להיות אמא טובה עבור הילדים שלי – אני חייבת, דבר ראשון, להזכר מי אני. "אני נוסעת לאפריקה עם עוד נשים, כדי להיות אמא יותר טובה בשבילכם", אמרתי לשלוש הזאטוטים שהביטו בי, באדישות מסוימת. ונסעתי. כי בבחירה בין להיות אמא טוטאלית וקורבנית, ובין להיות אמא שמחה, אני בוחרת באופציה השנייה. המטרה במסע הזה היא לעורר את הנשמה, לפגוש מחדש את הלב האמיתי והספונטני, את החסד, את האינטימיות והשמחה שבי. ובדיוק בגלל אלה – בעיני, זאת מתנה שכל אישה חייבת לעצמה.

ואכן, זו הייתה תחילתה של מסורת ארוכת שנים. ניהלתי את פרויקט "מלכת המדבר" ואפשרתי לנשים לצאת למסעות ולהיזכר בעצמן, כמו שהן היו פעם. לפני העומס והילדים ושלל מחויבויות. בשלב מסוים, הבנתי שהגיע הזמן להמשיך הלאה, ושהגיע הזמן להקים פרויקט חדש, שיתאים לנשים שאני מכירה, שיתאים למה שאני מאמינה בו ובעיקר - שיתאים לאישה שאני היום - עשר שנים אחרי המסע הראשון שלי לאפריקה. וככה, אחרי הרבה שנים בתחום, עזבתי מאחורי את הפרויקט שניהלתי ויצאתי לדרך חדשה. הקמתי את Magma Challenge - מסע שטח חדש ואיכותי שמיועד לנשים, ושיוצא אל מקורות הנילוס שבאוגנדה. מה שאומר שבקרוב מאוד, שוב אמצא את עצמי באפריקה, מאחורי איזה שיח.

אני יכולה לספר המון דברים עלMagma Challenge . אני יכולה לספר על מסע נשי, איכותי ואתגרי, ששם דגש על תרומה לקהילה ביעדים אליהם נגיע (הידעתן, למשל, שבבתי הספר באוגנדה אין אפילו מחברות ועטים?). אני יכולה לספר על החזון שלנו: לסייע לנשים להרחיב את מעגלי הנטוורקינג שלהן. אני יכולה לתאר את הצוות המדהים והמנוסה שבחר לבוא איתי לפרויקט החדש, ואני יכולה לתאר את ההתרגשות שאופפת אותנו בימים אלה, כשמאות נשים נרשמות למסע. אבל מכיוון שהפוסט הזה התחיל כפוסט אישי אני חושבת שכדאי שכך הוא גם יסתיים. כי היה עוד משהו שלמדתי על עצמי בשנים האלה. משהו שאפילו קצת הפתיע אותי: למדתי כמה אני זקוקה להתרגשות בחיים שלי. כי להתרגש, בשבילי, זה לחיות. ולחיות חזק, בעוצמה ובמלאות. זה, בעיני, אחד הדברים הכי נשיים שיש, אז אני מזמינה אתכן להתרגש יחד איתי.

יפעת יגר, פסיכותרפיסטית ומומחית בטראומה. מובילה תהליכי צמיחה והתפתחות של נשים ומנהלת את מסע Magma Challenge.


לעוד מידע על המסע