איך זה להיות חסר בית?

"כשחיים ברחוב החורף הוא קור קורע והקיץ הוא חום מפיל ואתה נע בין מצוקת הקור לעילפון החום. אנחנו לא עצים אבל יש לנו שורשים ולקח לי זמן להפסיק לראות בזה ביטוי יפה וחכם ולהבין את זה מעומק הווייתי"

איריס חן ניצן

18/05/2016


לכאורה יש הרבה גוונים בין השחור ללבן אבל כשחיים ברחוב, מצבי הקיצון צובעים את החיים כאילו אין שום דבר באמצע. כשחיים ברחוב החורף הוא קור קורע והקיץ הוא חום מפיל ואתה נע בין מצוקת הקור לעילפון החום. כשחיים ברחוב הימים בהם מזג האוויר מתון הם ספורים וזאת לא שאלה של סטטיסטיקה זו שאלה של חוויה.

הייתי ילדת בית ועד היום הבית הוא מעוז צורי. אני אוהבת את הבית שלי מאד. העובדה שיש לי בית לא העסיקה אותי בהקשר של 'חסרות בית' בתחילת דרכי המקצועית ב'גלגל- בית הידידות', מרכז לצעירים חסרי בית של עמותת עלם והקרן לידידות בשיתוף קידום נוער ירושלים. זה לקח זמן אבל בסוף זה התחבר.

צעירים חסרי בית

לקח לי זמן להבין עד כמה שלום הגוף ושלום הרוח קשורים בבית ולקח לי זמן להבין שנדודים והיעדר שורשים יכולים להיות הרפתקאה רק לזמן קצוב. אנחנו לא עצים אבל יש לנו שורשים ולקח לי זמן להפסיק לראות בזה ביטוי יפה וחכם ולהבין את זה מעומק הווייתי. לימים שמעתי הרבה צעירים, ואולי מדויק יותר לומר הרבה צעירות, שאמרו שנמאס להן מה'שלטר' ושהן רוצות פינה משלהן.

אימא שלי נפטרה כשהייתי בת 19 והותירה לי בית. תמיד הוקרתי תודה על כך. היום, ברגע של התרגשות, התודה הזאת חונקת את גרוני בדמעות ומעוררת בי רצון לפרסם ברבים את החסד הגדול שאימא שלי עשתה עבור ילדיה.

מטבח חסרי בית

"פרטיות" זו מילה שכנראה לא ממש מתחברת לחיים ברחוב ונגזלת ממך לחלוטין ומי שלא חווה היעדר קיצוני של פרטיות יתקשה מאד להבין איזו חבלה קשה זו לגוף ולנפש. זו חבלה שמפקיעה אותך מרשות עצמך וסוללת דרך בטוחה אל עולם של פגיעות, אלימות, פגיעות מיניות ושיבוש קשה בתפישה העצמי.

הכל בסופו של דבר נכרך באובדן אמון, בקשרים של כעס, בקשרים של שנאה ובמלא תיאוריות שמסבירות למה בני האדם הם חרא של יצורים ואיך כל הרע מגיע מהם.

אחד הצעירים אמר לי פעם ברגע של כעס "לפעמים את מתנהגת כמו מי שלא מבינה בכלל מה זה חיים ברחוב". לרגע נבהלתי אבל רק לשנייה כי החיים הנורמליים שלי התייצבו מיד אל מול חיי הרחוב אליהם נחשפתי ב'גלגל' ועזרו לי להבין במילים פשוטות שמי שלא חי את זה כנראה לעולם לא יבין את זה ממש.

מיטה לחסרי בית

חשבתי לעצמי שאני מוכנה להישאר בלתי מקצועית ובלבד שלעולם לא אדע מה זה לחיות ברחוב. אני לא יודעת ממש מה זה לחיות ברחוב אבל אני יודעת לפחד מזה ממש, ולהכיר בכך שאילו חוויתי את זה מהר מאד הייתי שוקעת לתהומות. ברור לי שהייתי עוברת דרך מסלול האימה אבל ממש לא ברור לאן זה היה ממשיך משם.

האם הייתי מגלה תעצומות נפש להרים את עצמי ולעשות משהו טוב עם החיים שלי? האם הייתי מוצאת את הכוחות לדבר אל עצמי בחיבה, לזהות את נקודות החוזק ולהמריא בזכותן? אני בספק. הפעמים בחיי ששקעתי לדיכאונות לימדו אותי כוחו של דיכאון וכוחו של ייאוש.

אני אמנם לא יודעת ממש מה זה לחיות ברחוב, אבל היום אני נמצאת מספיק קרוב כדי לכתוב על זה. מה שאני יודעת לכתוב היום לא ידעתי לפני שהגעתי לכאן ומבחינתי זאת עוד הוכחה שאתה לא ממש יודע משהו עד שאתה חווה את הדבר, ויחד עם זה אני רואה את ה'חיים ברחוב' מבעד לחלונות המרכז לצעירים חסרי בית.

אני פוגשת את הצעירים החיים ברחובות בתוך הבית ברחוב יפו ובסוף כל משמרת אני חוזרת לבית שלי, וזה עושה את כל ההבדל.

תודה לאימא שלי.

 ** הכותבת היא איריס חן ניצן, עמותת עלם

"גלגל- בית הידידות" הינו מרכז בית לצעירים חסרי בית המופעל על ידי עמותת עלם והקרן לידידות, בשיתוף קידום נוער בירושלים.

עמותת עלם מקיימת בימים אלו מבצע התרמה שנתי. לתרומה חייגו 2886* או הכנסו לאתר עלם  www.elem.org.il

צילום: יורם להמן