אין עצוב מזה: מיומנה של אם שכולה

''יום לפני יום הזיכרון, ילד חסר, 3 יריות ומאז אתה איתי, אבל אחרת''. אורה לפר-מינץ זיקקה למילים את המחשבה ואת הרגש של כל המשפחות השכולות. צפו בסרט המצמרר ''איתך אבל אחרת'' לזכרו של סמ"ר רז מינץ ז"ל

אורה לפר-מינץ

10/05/2016


יום הזכרון. צילום: מתוך אלבום משפחתי

הִרְהוּרָז

יום לפני יום הזיכרון, ילד חסר, 3 יריות ומאז אתה איתי, אבל אחרת. לא. בהתחלה פשוט לא היית. תיקון: היית מאד, רק אני לא הבנתי זאת. לאט, לאט, בתהליכים ובעיקר בעזרתך, בעזרת הדיבור שלך בתוכי, הבנתי שלא ממש איבדתי אותך. אתה מאד איתי, רק לא מתפתח, לא משתנה, אין כמעט דברים חדשים. אולי פה ושם נוספים סיפורים שלא הכרתי. דעות שלך שלא ידעתי, אבל אין חדש במהותך שבעולמי. החדש הוא רק אצלי.

ובמקום לעשות את המשימות שאני חייבת לבצע אני מתמכרת לשהות איתך, מתמכרת לבדוק מה בדיוק קורה לי. הפכתי להיות בודקת! אתה בדקת במחסום רישיונות, שמות, אני בודקת זיכרונות, נוכחות השכול, נוכחות ה"אין" – איזה אוקסימורון יפה, ולפעמים מרגישה שיש לי מחסום מזכרונות. וְשׁוּב אֲנִי עוֹשָׂה סְפִירַת מְלַאי שֶׁל זִכְרוֹנוֹת. אוֹצֶרֶת תַּעֲרוּכָה מַַצִּיבָה מוּלִי אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי מִמְּךָ תּוֹלָה אוֹתָם עַל קִירוֹת לִיבִּי, מִתְבּוֹנֶנֶת: נִשְׁאֲרוּ חֲלָלִים עַל הַלֵּב, מְחַפֶּשֶׂת זִכְרוֹנוֹת נוֹסָפִים, לְמַלֵּא חָלָל!

יום הזכרון. צילום: מתוך אלבום משפחתי

כל היום אני מסתובבת עם דברים שכתבתי מזמן ואקטואליים לי גם היום:

יום הזיכרון - אנחנו ואתם

יום הזיכרון. יום של קירוב לבבות. השכול חילק אותנו לשניים: אנחנו ואתם. רק היום אנחנו ביחד. בערב, עם תחילתו של יום העצמאות, שוב נהיה מחולקים: אני ואתם. אני - שהכאב הוא חלק מרכזי, בלתי נפרד מהווייתי, ואתם – שמצליחים בקלות להרגיש קשת שלימה של רגשות משמחים ונעימים. אני - שמגיעה לבית העלמין אין ספור פעמים מוקדם בבוקר לפני העבודה, ואתם - שמגיעים לכאן פעם – פעמיים בשנה. אני - שמבינה שהעצב הפך להיות דייר של קבע בגופי, ואתם - שפוחדים לפעמים מהעצב שבי. אני - שכבר לפני פורים מרגישה שיום הזיכרון נמצא עמוק בתוכי, ואתם – שנכנסים לאווירת העצב רק בערב עם הצפירה. יום הזיכרון זה אתם ואני אתם - שחיים את חייכם במתכונת קבועה ורגילה ואני – שכל כך מתאמצת לבנות לי שגרה נסבלת וסבירה אתם – שעונים בפשטות על השאלה: "מה שלומכם"? ואני – שנעצרת לחשוב מה לענות, אם בכלל אתם – שאומרים בקלילות: "חג שמח"! ואני – שמחפשת מילים שיחליפו את הברכה אתם – שהשכחה אצלכם מתגברת עם השנים ואני – שהזמן רק מגביר את הגעגועים אתם – שלפנות ערב תתפוגג לכם העצבות ותתחלף בשמחה ואני - אמשיך לשאת את העצב כל דקה ושנייה במהלך השנה. אתם – שיכולים לראות במילים אלו כוונות שלא היו במחשבתי ואני – שבסך הכול רציתי לשתף אתכם עד כמה קשה לי. יום הזיכרון. אנחנו ואתם. כואבים. בוכים. אז אצלי יום הזיכרון מתחיל הרבה לפני שהוא מגיע אליכם.

לצפייה בסרט ''איתך אבל אחרת'' לזכרו של סמ"ר רז מינץ ז"ל