vickysu - הבלוג של ויקטוריה שני

לא הייתי ילדה מוכה, אבא רק רצה לחנך

במהלך חיי פגשתי משפחות מסוגים שונים, הכרתי את המשפחות של החברות שלי ממגזרים שונים בחברה הישראלית, את המשפחות של בחורים שיצאתי איתם, את המשפחה של בן הזוג שלי וכמובן שאני מכירה את המשפחה שלי. ההבנה שהגעתי אליה היא שגם אם מעל פני השטח נראה שכולם חיים בהרמוניה ואוהבים בכל משפחה קיימות בעיות, תמיד ישנם מתחים […]

ויקטוריה שני

03/09/2017


00005
במהלך חיי פגשתי משפחות מסוגים שונים, הכרתי את המשפחות של החברות שלי ממגזרים שונים בחברה הישראלית, את המשפחות של בחורים שיצאתי איתם, את המשפחה של בן הזוג שלי וכמובן שאני מכירה את המשפחה שלי.
ההבנה שהגעתי אליה היא שגם אם מעל פני השטח נראה שכולם חיים בהרמוניה ואוהבים בכל משפחה קיימות בעיות, תמיד ישנם מתחים וחילוקי דעות שמבעבעים מתחת לפני השטח, מאחורי כל משפחה מסתתרת טרגדיה או סיפור חיים לא פשוט אבל למרות הכול בשביל רובנו המשפחה היא אזור בטוח לחזור אליו, היכן שאוהבים ומקבלים אותנו ללא תנאים… בשביל רובנו אבל לא בשביל כולם.
את מרינה (שם בדוי) הכרתי בפייסבוק היא הגיבה לפוסט שכתבתי באחת מהקבוצות הסגורות ומפה לשם התחלנו לשוחח בפרטי ולמרות שמעולם לא נפגשנו במציאות הסיפור המשפחתי שלה טלטל אותי.
היא סיפרה לי שעלתה לארץ מרוסיה ובדומה למשפחות רבות מיוצאי חבר העמים ההורים שלה הקפידו שתשקיע בלימודים ותקבל ציונים גבוהים , בהתאם לרצון הוריה היא למדה נגינה על פסנתר והלכה לחוג בלט ואם לא הגיעה להישגים הראויים קיבלה עונשים.
את הילדות שלה היא מתארת בתור חינוך רוסי קפדני, לדבריה אבא שלה היה מחנך אותה בכל מיני שיטות “רוסיות” שזה כלל מכות עם חגורה , עמידה בפינה , עמידה על הבירכיים על כוסמת או קטניות אחרות שהיו בבית ועוד, כל זה נעשה ללא בגדים.
במהלך המכות הצרחות שלה נשמעו בכל הבית אבל אף אחד לא העז לעצור את אבא שלה ואחרי שקיבלה עונש התקשתה לשבת במשך שבוע.
כשהרגישה שעשתה משהו רע כל כך פחדה מאבא שהייתה מתחבאת בארון, ואלו היו הרגעים הקשים ביותר כי אז היא ידעה שעומדת לחטוף אבל נותר לה רק לחכות לעונש בהשלמה ובחוסר אונים.
בגלל הפחד מאבא שלה הייתה מתווכחת עם המורות על ציונים שקיבלה כדי שיוסיפו לה עוד קצת נקודות בתקווה שבזכות זה לא תצטרך לקבל מכות, באחת הפעמים קיבלה 50 במבחן ואז אבא שלה מצא ציורים שהייתה מציירת כדי לבטא את עולמה הרגשי,
הוא לקח אותה לכיור ושרף אותם כשהתחילה לבכות הוא נתן לה מכה בעורף ודרש ממנה להפסיק כי אם לא אז הוא יעבור לחגורה.
בעקבות העונשים מרינה הרגישה כאב והשפלה קשה אבל היא הבינה שזו שיטת החינוך הרוסי,
זה קשה וכואב ושורף מבפנים אבל היא מאוד אוהבת את אבא שלה והוא רק רצה ללמד אותה לקח כדי שתודה לו בעתיד.
היא הייתה בטוחה שכל הילדים עברו דברים דומים ומתביישים לספר על זה בדיוק כמו שהיא מעולם לא סיפרה לאף אחד, היא ציפתה שאני אבין מכיוון שגם אני עליתי מרוסיה ובטח מכירה את כל העונשים האלו.
לאחר התיאור שלה נותרתי מזועזעת.
ואז אמרתי לה “זה לא נקרא חינוך רוסי, קוראים לזה אלימות במשפחה”.
מרינה התקשתה לקבל את הקביעה שלי ושאלה “האם זה אומר שאבא שלי הוא אדם רע?” “האם מה שעברתי באמת כל כך לא רגיל ולא תקין?”
בהמשך היא ניסתה להכחיש ואמרה שאבא שלה לא התעלל בה אלא רק חינך אותה, היא סירבה להאמין שהייתה ילדה מוכה כי ראתה בחדשות שילדים עברו התעללות מינית או הגיעו לבית החולים עם חתכים וכוויות וזה לא קרה לה מעולם.
כל מה שנותר לי הוא להסביר שלא הגיע לה לקבל את העונשים מאבא שלה, כי לאף אחד לא מגיע לקבל מכות והשפלות.
מרינה אמרה שזה כנראה בגלל שגבר לא אמור לשבת ולהסביר “כמו סבתא” אלא תפקיד הגבר בבית הוא לתת מכות כי אבא אמור להיות מעל הבת שלו וגם סבא שלה הרביץ לאבא שלה כשהוא היה ילד.
על כך השבתי שלפי הרגשתי אבא שלה לא היה מסוגל להסביר לה מה טוב ומה רע כי מעולם לא למד את זה בעצמו ופשוט הוציא עליה את כל המשקעים התסכולים שנותרו לו מאז הילדות שלו.
סיפרתי לה שזו עובדה ידועה בפסיכולוגיה ובספרות שמי שהיה ילד מוכה יש סיכוי גדול יותר שיהפוך לבן זוג ו/או הורה מכה בעצמו וציינתי שיש גם גברים טובים ולא מכים ולמעשה רוב הגברים אינם כאלו.
אני מבינה שהיה לה קשה לקבל את ההסבר שלי לסיטואציה כי בתור תינוקות וילדים קטנים אנחנו לומדים לראות את ההורים שלנו בתור אלוהים, בתור מישהו גדול וחזק, כל יכול וכל יודע שאנחנו אוהבים ומעריצים.
ככל שמתבגרים אנחנו לומדים להבין שגם ההורים שלנו אנושיים ויש להם מגבלות וחולשות אבל דימוי ההורה כאלוהים עדיין מושרש בתת המודע ואנחנו עדיין מאמינים באופן בסיסי שההורה אמור להיות מישהו שאוהב אותנו ותמיד מוכן להגן עלינו.
לכן ילד שהיה חשוף לאלימות במשפחה הגיוני וטבעי שירגיש לחץ רב אם הוא נאלץ לבצע את ההפרדה בין ההורה כ”אלוהים” שאנחנו אוהבים אותו ובוטחים בו לבין ההורה המכה והמתעלל ולהערכתי זו הסיבה שבגללה מרינה בחרה להתמודד עם הדילמה על ידי הכחשה.
לא קל להפנים את ההבנה שהאדם הקרוב אליה ביותר שהיה אמור להגן עליה הוא למעשה האדם שהכי פגע בה.
אני מבינה שכתוצאה מהשיחה איתי יהיה לה לא פשוט כלל לעכל את הדברים הקשים שאמרתי על אבא שלה ולגבש עמדה איך להתייחס אליו מעכשיו.
אשמח לקבל תגובות כי מרינה קוראת כל מה שתכתבו וזקוקה לחיזוקים שלכם.