קרינולינה- מעצבת דעת קהל - הבלוג של קרינולינה

אודיסיאה 2010 במוסך או; איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את המוסכניקית שלי

ההילוכים שלי היו תקועים השבוע. ואז פגשתי מוסכניקית חרדית ומדהימה, שהחזירה לי את הרכב וגם את החיים, למסלולם.

קרינולינה

29/06/2010


ביום רביעי שעבר איבדתי את השליטה על החיים שלי.
מאז ומתמיד יש לי מן שריטה כזו, שאני נוהגת על הילוכים. זה משאיר אותי עירנית יותר ובינינו, אני מאמינה שככה החיים בכביש נמצאים בידיים שלי. אבל ביום רביעי שעבר איבדתי את תיבת ההילוכים. זה קרה לאט לאט. בהתחלה לא הצלחתי להעביר לראשון. תל אביב בשעות העומס ואני מתפללת שלא יהיו פקקים ושהרמזורים לא יהיו אדומים, פוחדת מעצירה מלאה. הילדה ישנה במושב לידי ואני השתעשעתי עם המחשבה שגם בחיים המקצועיים שלי אני אף פעם לא מרשה לעצמי לעצור עצירה מלאה, מחשש שהאוטו יכבה לי.
השארתי את הקטנה אצל אמא שלי ונסעתי לפגישה בבית ברל. בדרך חזרה שום הילוך לא נכנס חלק. הכל נתקע לי. האם זה אומר משהו על מה שהולך לקרות לי בעסק? חשבתי לעצמי ומיד סילקתי את המחשבה וקראתי לעצמי לסדר. הרי יש דברים הרבה יותר אקוטיים עכשיו כמו לקחת את הקטנה ולנסוע הביתה.  
השעה- שעות הפקקים באיילון ותיבת ההילוכים כולה נגדי. ובארבע הגדול יוצא מהגן ויש לי חוק- הוא לעולם לא יהיה הילד האחרון שישאר בגן. לוקח כמה שניות להעביר כל הילוך, להפעיל את כל כוח הזרוע אבל בסוף זה עובד. עם ילדה צורחת, עצבים מרוטים ומירוץ נגד הזמן אני מגיעה בשנייה לארבע לגן ואפילו מצליחה להחזיר את כולנו הביתה.
בחמש בבוקר הגיע הגרר. גיא התעקש על מוסך ש.ר בפתח תקוה, מוסך קטן ומשפחתי עליו הוא קיבל המלצה מחבר. אני מתעקשת ללכת למוסך מרכזי, "איך נדע שהוא לא דוחף לנו חלקים דפוקים? וכמה הוא ייקח על הגיר? ומה עם רכב חליפי?" גיא מתעקש ואני מבטלת את הפגישות שנקבעו להיום ומתלבטת אם כבר לבטל את אלו של שישי וראשון.  
בשעה 9:00 מתקשר יהושוע, המוסכניק, ואומר שהוא לא מוצא כלום. אין בעיה בגיר, גם הקלאצ' בסדר. הוא לא רוצה לגבות לנו כסף על שעות עבודה וחבל להעלות את האוטו שוב לליפט. גיא מבקש ממנו לפתוח בכל זאת. בשעה 10:00 הוא מתקשר שוב ואומר שזה רק בעיה של גומיה שנקרעה, ואולי צריך להחליף את המשאבה, עלות של מקסימום 100 ש"ח.
גיא מבקש שיעשה גם טיפול תקופתי ומביט בי במבט מנצח. אני אוכלת כמה צפרדעים וממלמלת משהו על זה שבכל זאת אין לי רכב חליפי להיום.
למחרת נסעתי לקחת את האוטו. יהושוע לא היה אבל פגשתי את אשתו. היא ישבה במשרד הקטנטן, ושם, בין תמונות של רבנים ומפתחות בודדים ששוחררו מצרור בעליהם, היא הסבירה לי בדיוק מה לא היה בסדר באוטו.
השיחה קלחה ועברנו לדבר על אמהות, לידות ויזמות נשית, היא עבדה במשרה בכירה עד הלידה השלישית שלה, אחריה אימצה עוד שני ילדים ללא בית, חזרה בתשובה והקימה עם בעלה מוסך. 
היא שאלה במה אני עובדת ואני סיפרתי לה. והיא חייכה ואמרה שאנחנו בעצם עושות את אותו דבר. גם אליי מגיעים עסקים כשהם "לא מצליחים להעביר הילוך" וגם אני מתקנת אותם ומחזירה אותם לכביש המהיר. "כן, רק שלפעמים צריך להפוך אותם ממכונית לכדור פורח", הסברתי לה. 
והיא, אחרי כל הטוב הזה שהיא עושה, הסבירה לי כמה העבודה שלי, שמקדמת עסקים קטנים, היא עבודת קודש.
יצאתי משם, נכנסתי לאוטו שלי, שהפעם לא נהנה משטיפה וניקוי של מוסך מרכזי, והעברתי לראשון. ההילוכים קלים כמו ביום הראשון לחייהם ואני באותו רגע הרגשתי שחזרה השליטה בחיים שלי. 

ברחוב חלוצת הפרדסנות 25 בפתח תקווה, יש מוסך קטן, משפחתי והגון, שלא נותן רכב חליפי, אבל עושה את העבודה הכי טובה והכי הוגנת שיש. ואם גם לכם יהיה מזל, אולי גם אתם תצאו משם עם תובנה אישית על החיים שלכם.