שילת לנדנברג - הבלוג של Shilat Landenberg

אני והמטבח

אני בניגוד לנשים אחרות בגנטיקה שלי אין סיפור אהבה עם המטבח. לאמא שלי לא היתה סבלנות למטבח או לגידול ילדים, האוכל אצלה היה עשוי במידה מדיום או שרוף, לימים התרגלנו ששרוף זה טעים ועד היום אני מבקשת במסעדות את הסטייק שלי "וול דן" או כמו שבעלי אומר "סוליה". גם כשאני שורפת את האוכל אני אומרת […]

Shilat Landenberg

27/01/2017


אני בניגוד לנשים אחרות בגנטיקה שלי אין סיפור אהבה עם המטבח.

לאמא שלי לא היתה סבלנות למטבח או לגידול ילדים, האוכל אצלה היה עשוי במידה מדיום או שרוף, לימים התרגלנו ששרוף זה טעים ועד היום אני מבקשת במסעדות את הסטייק שלי "וול דן" או כמו שבעלי אומר "סוליה".

גם כשאני שורפת את האוכל אני אומרת שהגנטיקה תמיד מנצחת ומשכנעת את הילדים שלי "ששרוף זה טעים".

כילדה לאמא עירקית קיבלתי בעיקר את חוש המסחר, החוכמה, טוב הלב וכמובן היופי (כי כל אחת מלכת יופי בעיניי אמא שלה, או כמו שאמא שלי אומרת "שילתי דוגמנית" כל פעם שהיא מציעה להכין לי קובה (כבר אמרתי שאין לה כישרון בישול?!) ואני מסרבת בנימוס.

אצלנו הנשים במשפחה מעדיפות לעשות קריירה ואת כל שאר הדברים שמישהו אחר יעשה.

החברה הכי טובה שלי היא עירקית עם ידיי זהב (וכמובן גוף של דוגמנית) היא אלופה בבישול ואפייה ובשבילה בילוי במטבח זה הספא הכי טוב שיש.

מדיי פעם אני יושבת איתה במטבח בזמן שהיא מבשלת ומחכה שתסיים ואקבל קופסא לדרך.

חשבתי לעצמי, או יותר נכון היא שיכנעה אותי! השד לא כזה נורא, את חייבת לנסות גם!

אז התחלתי במתכונים קלים, חלה מקמח שמרים שרק מוסיפים מים שמן ביצים וסוכר, עוגה של פילסברי שרק מוסיפים מים, שמן וביצים, בקיצור אני אלופת המתכונים "שרק מוסיפים"!

חלות שרק מוסיפים

ואז הגיעה ההצעה!

כינסתי את בני המשפחה והודעתי שאאעדר מהבית למשך 11 שבועות (טוב לא צריך לעשות דרמה כולה לכמה שעות פעם בשבוע) ושאני יוצאת למשימה חשובה למען עתיד קולנירי טוב יותר לילדיי (לא עוד שניצל מאמא עוף וקציצות של שגב)

התקבלתי לקורס בישול של דורות בשיתוף אתר סלונה

11 סוגים שונים של מוצרי שום, תיבול ורטבים שרק צריך להוסיף לתבשיל וזה מוכן.

יש יותר חלום חיי מזה????? יש לציין שהילדים מאד שמחו, לא ברור האם זה בגלל שאלמד לבשל או שפשוט יהיה להם ערב חופשי נטול "לכו לצחצח שיניים וכנסו למיטה".

ועל הדרך מקבלים גם 2 סכיני שף מתנה מנעמן, נשאר לי רק לקבל תיק עזרה ראשונה ואני מוכנה ומזומנה להתחיל בבישול ואפיה.

אז אתמול היה המפגש הראשון, בסינר צהוב, 14 בנות, בן אחד, מנטורית אחת ועוד 2 קבוצות זהות שמתחרות בנו יצאנו לכבוש את המטבח, עוד לא יצאנו, נצא, שבוע הבא.

מלאת אנרגיה ושום שמיר במקפיא התעוררתי הבוקר נרגשת, נחושה וחוששת.

נרגשת ללמוד, נחושה לנצח בתחרות וחוששת לעלות במשקל, סתם לא באמת (ברור שכן)!

תכירו את הנבחרת המובחרת ותזכרו את השם "לימונצ'לו"

נבחרת לימונצ'לו