אקולוגיה רגשית - הבלוג של אקולוגיה רגשית- עינת דורפן

יומן הריון- פוסט ראשון

הריון שני-תיעוד מחשבות והגיגים לקראת ההורות המתרחבת

אקולוגיה רגשית- עינת דורפן

28/11/2010


 

הריון שני שבוע 24 התחיל היום...

שוב אותה תחושה של שעון חול שאחריו קשה מאוד לצפות מה יהיה.

אני שוב במין לחץ כזה להספיק לעשות כמה שיותר לפני התאריך המיועד ואפילו לפני שאהיה כבדה מנשוא.

איך שומרים על שפיות בתקופה כזאת? איך לא מאבדים את הצפון? איך יודעים מתי הכעס מוצדק ומתי הוא יצא מפרופורציה?

איך מכינים את הילד שכבר יודע שלאימא יש תינוק בבטן אבל ודאי שלו מדמיין מה זה אומר לגביו?

אולי אין מה להכין? אולי המציאות חזקה כל כך שכל דבר שיאמר או יסופר לפני לא יכול באמת לבנות את הקרקע לבאות?

אני מוצאת את עצמי מקפידה איתו יותר על משמעת עכשיו כי אני יודעת שאח"כ יהיה הרבה יותר מסובך, אבל אולי אני מגזימה?

אולי אני סתם "הריונית היסטרית" שמשליכה על הבן התמים והמתוק שלה את כל רגשות אי הודאות הנלוות להריון?

מה שמעניין הוא שעד לפני מס שבועות הרגשתי שההריון הזה עובר הרבה יותר בקלות כי אני כבר יודעת את כל הדברים הבסיסיים הכרוכים בלגדל תינוק ומאמינה שמהבחינה הזאת זה קצת כמו ללמוד לרכב על אופניים.

ברור שכל ילד מביא איתו אופי ואנרגיה שונה אבל סה"כ לכולם יש פיפי קקי וכולם שותים חלב וזקוקים לבגדים נקיים, מקלחת והמון חום ואהבה.

כל השאר, אם הוא יבכה יותר או פחות, אם הוא ישן בלילה או לא, אם אני אצליח סוף סוף להניק כמו שתמיד חלמתי לעשות?

כל הדברים האלו נראים לי הרבה פחות מאיימים מאשר הצורך להתמודד עם שניים.

אחד מהם כבר גדול ועצמאי מהמון בחינות, אבל כל כך רגיל להיות לבד ולקבל הכל באופן מיידי שבטוח יהיה לו קשה לקבל את העובדה שהוא צריך לחכות בסבלנות כי יש כרגע יצור קטן שמילים עדיין לא מדברות אליו והוא זקוק לתשומת לב מיירבית.

אני נעה כל הזמן בין תחושה של כוח ויכולת להתמודד עם האתגר וידיעה ברורה שבסוף לומדים לנתב את הדברים ולהסתדר לבין התחושה ששוב הכל קורס והחיים נכנסים לכאוס והיאוש דופק על הדלת פעמיים ביום לפחות.

אני גם מזכירה לעצמי עד כמה השתכללתי מלפני קצת פחות מ3 שנים, לפני שאביב נולד ועד היום.

כמה התחזקתי וכמה ידע עמוק צברתי לגבי עצמי, לגבי ההורות ולגבי החיים בכלל.

האתגר שאני לוקחת על עצמי הוא להסתכל על הכל טיפה מלמעלה, לא להשאב לדרמות ולסערות רגשיות יתר על המידה.

לדעת לבקש עזרה במידה ובאופן שיתאימו לי ולא להרגיש לא נעים לסרב לדברים שלא נראים לי כי"לא נעים".

הלוואי ואהיה חכמה ונינוחה מספיק כדי להכיל את כולם מבלי להתפוצץ.

הלוואי שאשכיל להקשיב לקול הפנימי שלי גם כשיש המון רעש מסביב.

הלוואי שכל ההכנה הנפשית הזאת שאני עושה לעצמי תעזור לי כשאגיע לרגעים הקשים באמת.

זוהי תפילתי להיום...