diti - הבלוג של עידית תמיר - NOMOREDIETS

שם הרי (רוית) גולן - הושיטי יד וגעי בה. זו את...

"את לא חושבת שכדאי שאנשים ישמעו גם איך השפעת על חיים של אחרים?",היא שאלה אותי, "אולי הן יתחברו ויזדהו עם נשים כמותן? ". את צודקת אמרתי לה, קדימה ..תכתבי אותך

עידית תמיר - NOMOREDIETS

08/04/2018


בערב החג היא באה אלי. רצתה להגיד חג שמח, לתת חיבוק וסתם להיות איתי. בדיוק כתבתי איזה פוסט כזה אישי שלי לפייס אפרופו החג, נתתי לה לקרוא אותו ואז היא אומרת שלדעתה מאד חשוב שאנשים ישמעו ויקראו גם איך השפעתי על חיים של אחרים.
אמרתי לה, קדימה אז תכתבי.
אז הנה היא היום (צילום : מיכל בנדק)

רוית גולן

והנה המילים שלה,
(לא נגעתי)

"קוקי אהובה שלי,
את תמיד מספרת ומשתפת בסיפור שלך, כותבת על החיים שלך, הפניות שעשית והמהפכים שעברת אבל את לא חושבת שכדאי שאנשים ישמעו גם איך השפעת על חיים של אחרים?
אולי הם יתחברו ויזדהו עם אנשים כמוהם,
שהצליחו בעזרתך לעשות שינויי בחייהם?

אני למשל זוכרת איך לפני 1000 שנה בערך
נתקלתי בדף שלך בפייסבוק ממש במקרה.
ראיתי בחורה יפה, שזופה, מחייכת מאוזן לאוזן, מספרת אייך הצליחה לרזות בלי לספור קלוריות
ובלי להישקל.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי יאללה, מתאים לי. שלחתי לך הודעה מהוססת במסנג'ר ואת בקלילות אמרת ישר "בואי אלי" ואני באתי.
בהססנות דפקתי על הדלת ואת פתחת לי במלוא הדרך, גובהך, שערך החלק ומכנסי הג'ינס הקצרים שלך שחשפו רגליים שזופות שזופות שאין להן לא התחלה ולא סוף....

נכנסנו לחדר העבודה הקטן והמהביל שלך
(היה אוגוסט) ואת אחרי שמזגת לי מים מקנקן שהיה מלא בנענע, תפוחים, לימון ועוד משהו שבטח שכחתי ישר אמרת לי טוב... תעיפי את הקליפס הזה, תפזרי את השיער ובואי נצטלם.
ברגע הזה הבנתי שזה כנראה לא ילך בינינו, מילא שאסרת עלי להישקל כל בוקר.. אבל גם לפזר את השיער וגם להצטלם!

רויגולן שהתחלנו

אין מצב, חשבתי לעצמי, הבחורה וצורת הטיפול שלה כנראה לא מתאימה לי ועדיף לנו שנפרד כאן....

אבל איכשהו נשארתי, והמשכתי לבוא אלייך ואת נכנסת לי עמוק ללב ואני נכנסתי לך בהתחלה לורידים ובהמשך גם לעורקי הדם...

במחשבה לאחור אולי בשתיים שלוש הפגישות הראשונות דיברנו קצת על עניני אוכל ומשקל ומה ראוי ומה פחות....
אבל אז עברנו לדבר באמת עלי,
שיחות עומק שבעיני הם אלו שעשו בי את השינוי האמיתי שבעקבותיו כמו שהבטחת נשרו ממני הקילוגרמים העודפים "בקלות ובפשטות",
נשרו ולא חזרו...
במקומם הגיעו האהבה העצמית, ההבנה וההפנמה שכשטוב לי טוב לכולם, וכשטוב לי וה"סנטר" שלי חזק אני ממש לא צריכה אוכל שינחם.
הבנתי שמגיע לי לאכול מהכל, אוכל שהוא ראוי וטרי ובריא וטעים. לא לאכול יותר באוטו ו"על הדרך" ובטח שלא לנשנש שאריות של מישהו אחר....

רויתגולןפני ואחרי

והתחלתי גם לבוא בימי ראשון בבוקר לים, בהתחלה מהססת, מתביישת, רצתי לבד ופחדתי להשתייך אבל מהר מאד המחסומים ירדו ו"בנות הים" הפכו לחלק מאד משמעותי בחיי, לקבוצת תמיכה, פירגון, עידוד וחיזוק שאין כמותה.
זו קבוצה שברגע שנכנסת אליה כבר לא תרצי לצאת.
ה "לאכול לרוץ לאהוב" שהמצאת הפכה מקלישאה וכיתוב על החולצת ריצה שלנו לדרך חיים. ואם יש ימים שאני ו"הסנטר" שלי קצת רועד או מאבד כיוון אני יודעת שאני לא לבד ושיש לי גב וכתובת ורשת בטחון ענקית. חלק מהחברות הכי טובות שלי הן מבנות הים שלך....

ורק בדבר אחד עידית נכשלת...
לא הצלחת להפריד ביני לבין הקליפס שלי :-) "