רצות על הכל: הכירו את הנבחרת

100 נשים, 10 שבועות, מרתון אחד ו-4 בלוגריות שלנו שהחליטו להתעורר ולרוץ על הכל: רעות חוצה, מורן מישל, ריי שגב ורוני כהן הצטרפו לאתגר קבוצות הריצה לנשים של adidas וסלונה. הכירו את 4 האמיצות

גוף ונפש

14/12/2015


מימין למעלה בכיוון השעון: מורן מישל, רעות חוצה, ריי שגב ורוני כהן

יותר ויותר נשים שורכות כל בוקר את נעלי הריצה שלהן, יוצאות לדייט, אחת על אחד, עם האספלט, חוף הים או נופי הפארק, ומתמכרות לספורט הבסיסי שחוזר לכבוש את הדרכים – הריצה. אל החוויה העוצמתית הזאת, שהיא כולה לבד וביחד, חיבור של יכולות הגוף ותעצומות הנפש, התחבר פרוייקט findyourmore# - יוזמה ברוכה וחדשה של חברת הספורט adidas שחברה אלינו, נשות סלונה.

הרעיון - קבוצות ריצה לנשים בלבד. 100 נשים שישתתפו במשך 10 שבועות בקבוצות ההכנה לריצה הכי מגניבות בעולם, כל זאת לקראת מרתון סמסונג תל אביב, שיתקיים ב-26 בפברואר, למקצים 5/10 ק"מ.

מתוך אלפי נשים שנרשמו לפרוייקט, נבחרו 100 נשים מאושרות שיזכו למעטפת האימון התמיכה המגניבה ביותר בארץ ולמאמנים הטובים בישראל. על השיעור הראשון כל אחת מהן תצויד בבגדי ריצה ונעלי ריצה מקצועיות בשווי של 1,200 שקל, ובשלל צ'ופרים כל שבוע, שיהפכו את חווית האימון לאפקטיבית ובלתי נשכחת.

אל 100 המאושרות הללו מצטרפות גם 4 נשים של סלונה, 4 בלוגריות נחושות שילוו את פרויקט findyourmore# אל קו הסיום. כל שבוע הן תחלוקנה איתכם את ההתקדמות שלהן, את הקשיים שבדרך, את הנצחונות הקטנים – ובעיקר מה זה אומר להיות אישה שרצה על הכל, בחיים ועל המסלול, ומה יש בה בריצה, שכולם מתמכרים אליה ומספרים איך היא משפיעה אחר כך על החיים.

אז בואו נכיר אותן:

ריי שגב. צילום מימין: רון קדמי. משמאל: מתוך שער "סגנון"

יפה בכל קנה מידה 

מי אני?

ריי שגב, בת 31, צור הדסה.

מה אני?

דוגמנית "פלאס סייז" ומלווה נשים במידות רגילות פלוס לקבלה עצמית.

הסיפור שלי

התחלתי את הקריירה שלי מאחורי הקלעים, כמעצבת תפאורה ותלבושות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה ("זוהי סדום" של ארץ נהדרת, קליפים של שלומי שבן, שרית חדד, פרסומות של בזק וקוקה קולה ועוד), עד שיום אחד נתקלתי בראיון שפורסם במגזין "גלאמור" האמריקני עם דוגמנית ה"פלאס סייז" ליזי מילר, שסיפרה על החשיבות של דוגמניות במידות שונות בעולם.

ברגע של הארה הבנתי שככל שנשים יהיו יותר חשופות למודלים שונים של יופי - כך דימוי הגוף שלהן יהיה חיובי יותר והן יהיו מאושרות. מרגע זה הקדשתי את כל מרצי בכדי לגרום לתעשיית האפנה בארץ ובעולם להבין את הפוטנציאל העצום שיש בהתאמת מודל היופי לקהל הלקוחות של המותג.

הופעתי במגזינים כמו "Vogue Italia", "סגנון", "את", "לאשה", "זמנים מודרניים" ועבדתי עם חברות אופנה מובילות כמו עונות, תמנון, H&O, אלמביקה, Adika ודלתא. כמו כן אני מעבירה הרצאות באוניברסיטאות ותיכונים בארה"ב וברחבי הארץ, ומתראיינת במדיה כדוברת של התהליך הגלובלי המדהים להעצמת נשים ברחבי העולם וליצירת שינוי בחשיבה לגבי דימוי גוף ומודל היופי כאן בארץ.

כושר ואני

פעילות גופנית היתה תמיד חלק משמעותי בחיי. בשנים האחרונות בעקבות תהליך אישי של השלמה וקבלה של גופי, הפך הדבר לפעילות נעימה ומהנה שכל מטרתה היא לחגוג את הגוף, להזיע, להתחזק, להרגיש את השרירים, לשחרר אנרגיות, לשפר יכולות, להרגע ובעיקר לשמוח בתוך הכלי המדהים הזה שבו אנחנו חיים. בשנים האחרונות התאמנתי בסטודיו לביקרם יוגה בתל אביב (ב40 מעלות חום) ולאחרונה עברתי לאימוני כושר פונקציונלים בבית בעזרת סדרת סרטוני כושר בשם T25 בהוצאת המותג האמריקאי Beachbody. אני מקפידה כבר כ-3 שנים על כ-5 אימונים בשבוע.

למה אני מתחילה לרוץ?

ההחלטה להתחיל לרוץ הגיעה מתוך הצורך במשהו חדש, אתגר חדש. יש לי כושר טוב ואני בטוחה שזה משהו שאני מסוגלת לו. ברור שזה מפחיד אותי, וזה לא הולך להיות קל, אבל גם מרגש מאד. ואחרי שנים שבהן התאמנתי בבית ולבד, עכשיו אני עומדת להתחיל לרוץ בחוץ ויחד עם עוד נשים מדהימות.

מורן מישל. צילום מימין: רון קדמי. משמאל: מתוך האלבום המשפחתי

אמא לחמש שאף פעם לא נחה

מי אני?

מורן מישל, בת 37, כפר סבא.

מה אני?

אשת תוכן ושיווק באינטרנט.

הסיפור שלי

אני מורן, אמא ל-5 בנות (בגילאי 14.5 - חצי שנה), ולא, אני לא מבית דתי. פשוט החלטתי בגיל 16 שיהיו לי 5 בנות ולא הפסקתי עד שכולן הגיעו. בדרך החלפתי זוגיות ומצאתי אהבה חדשה-ישנה עם החבר שלי מהתיכון(!)

כעצמאית מגיל 23 ומרובת בנות אני גם פעילה לקידום מעמד נשים, מנהלת קמפיין למען החופש להניק בציבור וחברה בצוות המוביל בתנועת ׳עצמאים עושים שינוי׳ לקידום שוויון זכויות העצמאיות והעצמאים בארץ. מאיפה יש לי זמן להכל? שאלה טובה. ומאיפה הכוח? לא מעודף שעות שינה.

כושר ואני

תמיד העדפתי ספורט אתגרי. צלילה מגיל 8, סקי מים מגיל 10, ובגיל 18 בסקי שלג נקעתי את הרגל – בערב ריקודים. ומה לגבי ריצה? It's complicated – בעבר דגלתי ב-׳למה לרוץ אם אפשר ללכת?׳ והייתי היחידה בתיכון שהוזמנה למבחן קיץ בספורט. אפילו בקורס קצינות לא רצתי.

לפני 4 שנים הבנתי שאי אפשר רק לשבת מול המחשב, ושפסגות מושלגות לא מספיק נפוצות באזורנו, והתחלתי לרוץ. בתום חצי שנה גמעתי 12 ק״מ, אבל מזה שנתיים שאני והריצה כבר לא. לאחר שיצאתי למסע מלכת המדבר לפני ׳צוק איתן׳, חזרתי לבית מלא ילדות בחופש גדול ומיד אח"כ נכנסתי להריון עם ביתי החמישית והריצה הפכה להיסטוריה.

למה אני מתחילה לרוץ?

אחרי שנתיים של הפסקה, אני מוכנה לחדש קשרים ולהראות לבנות שלי שאני מתכוונת לזה כשאני אומרת שכל דבר אפשרי אם את רוצה אותו מספיק.

רעות חוצה. צילום מימין: רון קדמי. משמאל: צילום מהאינסטגרם

אלופת המילים שחובבת אתגרים 

מי אני?

רעות חוצה, בת 29, תל אביב.

מה אני?

עורכת ב"סלונה".

הסיפור שלי

נולדתי בירושלים, אבל היום אני גרה בתל אביב עם בעל וכלבלב שעיר. חובבת אנשים וחיות, שוקולד ותות גינה, ומסתבר שגם אתגרים. אחרי שהתארסתי, התחתנתי וזכיתי ב-150 אלף שקל ב"לעוף על המיליון", הבנתי שעכשיו הזמן לאתגר את הגוף עוד יותר ועשיתי את הדבר המשוגע ביותר לשנת 2015 - אמרתי כן כשהציעו לי להשתתף בקבוצת הריצה של אדידס.

כושר ואני

כשהייתי בכיתה ג', הייתי הכי גרועה בריצה. בסוף השנה, בריצת 60 מטר, סיימתי אחרי 23 שניות. המורה אילנה אמרה לי לפני כולם שאני גרועה, וחייבת להשתפר.ואני לא זוכרת עם נעלבתי או התבאסתי, אבל אני זוכרת טוב מאוד שהבנתי - אני גרועה בריצה. נקודה. אז הפסקתי לרוץ. לא רצתי בשיעורי ספורט, לא רצתי בהפסקות בחצר, לא רצתי לאוטובוסים ולא רצתי אחרי חלומות.

למה אני מתחילה לרוץ?

יש כל מיני צמתים בחיים שבהם ההחלטה אם לקחת ימינה או שמאלה משנה את כל התמונה. ב-10.7.11, החלטתי להפסיק להתעלם מהגוף שלי ומהצרכים שלו, ולהתחיל להתייחס אליו יפה יותר. 23 ק"ג אחרי הרגשתי שסגרתי פינה. אני רזה, אני בשליטה, אני סבבה. אני מלכה. תקופת ההרזיה הגדולה של חיי הייתה מהמאושרות שהיו לי, למדתי להכיר את הגוף שלי מחדש, להבין אותו, להתחבר אליו. סתם. אני אגיד לכם את האמת, לרדת במשקל 23 ק"ג, זה להחליף 3 קידומות משקל, להוריד 4 מידות בגדים, להוסיף 19 דרגות של ביטחון עצמי ועוד 25,000 מדרגות של רגשות אשם, מצפון וחרדת השמנה.

מאז שירדתי במשקל, אני נמצאת במאבק אינסופי, מתיש ומייאש בין השמנמנה שיש לי בראש, למהממת הזאת שקמה ב6 בבוקר לרוץ וקבורה לי איפשהו בתודעה, תחת ערימות של עצלנות, פחדנות, ופסטה. אז נמאס לי. נמאס לי להרגיש אני לא מספיק מנסה, לא מתאמצת, שאני מוותרת לעצמי. וכדי להפסיק להרגיש ככה, החלטתי לנסות. להתאמץ. לא לוותר לעצמי. אני עושה את זה, כדי להוכיח למורה אילנה, ולכל נהגי האוטובוס, ולכל החלומות שלי שברחו מהר מדי. הלו, תרגיעו חמודות, כי אני רצה, ואני לא אהסס להשתמש בזה.

רוני כהן. צילום מימין: רון קדמי. משמאל: אלי בוחבוט

כוהנת אופנה חברתית שלא סותמת את הפה 

מי אני?

רוני כהן, בת 33.

מה אני?

יזמית בתחום האופנה.

הסיפור שלי

אני רוני מתל-אביב, נשואה טרייה ומאוהבת ברון (כן, כן - רוני ורון), יזמית בתחום האופנה. הקמתי את שוק הפלסטיק ואת אתר האופנה 1item, שמציע מגוון של בגדים, אביזרים ונעליים עם חוק אחד – כל המוצרים באתר הם במחיר של עד 100 שקלים בלבד. בימים אלו ממש עובדת על מיזם אופנה חדש ומרגש. במעט שעות הפנאי הנותרות אני לא סותמת את הפה, אז אפשר גם להגדיר אותי כפטפטנית בלתי נלאית.

אני חובבת בתי-קברות לבגדים, מרכיבה משקפי שמש מוגזמים ומוזרים, נוטה להקצין בשופינג בחו״ל ולתרץ את זה- ״זו עבודה! לא טיול״, מתחזקת 4 ארונות בגדים ומטפחת רעמת שיער על הראש, שנראית כמו סוג של עץ ברוש.

כושר ואני

ואם בספורט עסקינן, אני ממש מעדיפה לוותר על התענוג, אבל איכשהו כבר 4 שנים אני רצה 3 פעמים בשבוע, חצי שעה בקבוע. האמת? אני קצת לחוצה לקראת הבאות.

למה אני מתחילה לרוץ?

אף פעם לא רצתי בקבוצה ובכל זאת 10 קילומטר, זו לא סתם ריצה. למען האמת, אני בעיקר לחוצה מכל סיפור המחוייבות, אבל בשביל זה יש קבוצה, כדי לתמוך.