אמאעובדת - הבלוג של יונית צוק

אם אני לא אחנך אותן, אז מי כן?

הגיע הזמן שנפסיק רק להאשים את החינוך, את התקשורת, את הטכנולוגיה וניקח אחריות על ההורות שלנו, על הילדות שלנו ועל הילדים שלנו. כי אי אפשר להמשיך ככה עם הבורות ההורית.

יונית צוק

26/03/2014


הרבה נכתב על האונס האחרון של נערה בת 13.

והרשתות החברתיות גועשות עם סטטוסים של אחריות אמהית של טלי בריל, ואחריות ציבורית של שלי יחימוביץ', פוסטים אודות הבהמיות ופוסטים אודות חינוך וחוק 

אנחנו, האמהות רוצות להסיט את הדיון למקום הנכון של לקיחת אחריות על הילדים והילדות שלנו, על הזרקור שמופנה אלינו עכשיו, בתור הורים, בתור אלו שאמורים להאיר לילדים שלנו את הדרך, להגיד להם מה נכון ומה לא נכון, מה טוב ומה לא טוב.

זה לא קל, בכלל לא קל.

אני מחנכת את תמר, והיא אומרת: "אמא יש לך לב שחור".

אני מסבירה לנעה מה מותר ומה אסור והיא: "לכי מפה".

הורים לוקחים אחריות על הילדים

אז כן, הרבה יותר קל לוותר, להגיד להן, נו בסדר, אל תעשו את מה שצריך, תנוחו, לכו לראות טלויזיה, או לאכול ממתק, או תתעלמו מהאנשים ברחוב, או יאללה תנו לי קצת חופש קחו את האייפד, רק כי אני לא רוצה להיות זאת שקוראים לה בשמות של המכשפה, האמא הרעה.

אבל אני אמא, והתפקיד שלי הוא לחנך את הבנות שלי לדברים לא מובנים מאליהם , במיוחד לאור השיח הלא פמיניסטי בעליל, שמתרחש בתקשורת, בטלויזיה, ובתכנים יומיומיים שמועברים לבנות שלי, שלא ביודעין וביודעין.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן לאהבת עצמן, גם בשל היותן נשים, חכמות ובעלות דעה, ולא בשל היותן חפץ  בעיני האחר.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן להבנה וכיבוד האחר, תוך שמירה על הפרטיות שלהן ושל האחרים.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן, ולהמשיך לחנך אותן, גם כשהן יחשבו אחרת ממני, כי אני "אמא חופרת/מכשפה/מציקה" ולא להכנע לכשלי החברה.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן ולהיות קודם כל הורה אחראית, ורק אחר כך חברה.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן על ידי מתן דוגמא אישית, ובמידה וכשלתי להסביר להן היכן ואיך אני יכולה לתקן את הכשל.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן, לערכים של עצמאות, אי השתקה, ועמידה על שלהן.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות לחנך אותן לספר, לשתף ולהיות אמיצות, גם ברגעים לא פשוטים של החיים.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות, לחנך אותן להיות אזרחיות טובות, ולהגן על עצמן כשאני לא לידן, כאילו היתי שם במקומן.

אני מתחיבת בתור הורה אחראית לשתי בנות, לחנך אותן יחד עם אביהן, בנזוגי, אישי, המגדלור שלי, לשוויון בין המינים, הדדיות וכבוד.

ואם, אחרי כל זה, מישהו יעז לגעת בשערה משערות ראשיהן, ולפגוע בהן, אני אהיה לביאה ואלחם עליהן כמו שמעולם לא נלחמתי, אני אכעס, כמו שמעולם לא כעסתי, אני אתפוצץ, אשתולל, לא ארגע, ואהיה לצידן, עד שאצוד את ציידי החופש של בנותי.