יעל אוריאלי -חיה בצבע - הבלוג של יעל אוריאלי

איה-הוראות הפעלה מאת הדס רון- זרחי

"יש אנשים שהודו מתלבשת להם על הנשמה במלוא מערומיה, אחרים יכולים לה רק כשהיא מלוהקת לנשיונל ג'אוגרפיק". אני התחתנתי בגיל 19 וחצי טיול גדול של "אחרי הצבא" לא היה לי. מיום החתונה ועד היום אני עובדת,מגדלת ילדים ומידי פעם נוסעת לקפיצות קטנות של חופש . הודו היא אחת המדינות שנמצאות ברשימת "המקומות אליהם אני רוצה […]

יעל אוריאלי

05/06/2012


"יש אנשים שהודו מתלבשת להם על הנשמה במלוא מערומיה, אחרים יכולים לה רק כשהיא מלוהקת לנשיונל ג'אוגרפיק".

אני התחתנתי בגיל 19 וחצי טיול גדול של "אחרי הצבא" לא היה לי. מיום החתונה ועד היום אני עובדת,מגדלת ילדים ומידי פעם נוסעת לקפיצות קטנות של חופש .

הודו היא אחת המדינות שנמצאות ברשימת "המקומות אליהם אני רוצה יום אחד להגיע"- תמיד אמרתי שכשאגיע לגיל 40 אסע להודו. כשקיבלתי את הספר מאד שמחתי,  חיכיתי לסיפורי על הודו מעיניים של בחורה שמטיילת לבדה וקיוויתי גם למצוא אולי מפתחות וטיפים לחיים כי הסופרת עוסקת בהנחיית קבוצות ואימון אשי.

הספר מספר על בחורה בשם איה שמחליטה בוקר אחד לנסוע עם עצמה להודו למסע חיפוש עצמי, תוך כדי הטיול היא פוגשת אנשים שונים, סיפורים מעניינים טעמים וריחות. הגיבורה מנהלת דיאלוג פנימי עם הוריה המבוגרים ומערכת היחסים המורכבת שיש לשניהם, דיאלוג פנימי עם אחותה הגדולה ומנהלת בשלט רחוק את אחיה.

אני חייבת לציין שכגודל הציפייה במקרה זה הייתה גדולה האכזבה.

הסיפור התחיל אצלי רק בעמוד 100 בערך וכל הזמן חיכיתי לאיזה טוויסט בעלילה שלא הגיע, קיוויתי שהספר יפתח לי קצת את הראש ויגרום לי להרהר על החיים האישיים שלי, מול האיש שלי והילדים אבל זה לא קרה. את סוף הספר ניחשתי פחות או יותר בעמוד 30.

הפיסקה היחידה שתפסה אותי בספר הוא דיאלוג על גן העדן בו אחת הדמויות מספרת:

"ההודים סבורים שכל אחד מאיתנו קיבל במתנה משרת נאמן וחרוץ כדי להקל עלינו את החיים. כל מה שניתן לו הוא מסוגל לבצע בצורה הטובה ביותר. למשרת הזה קוראים "מאנאס" כלומר מיינד. העניין שהוא וורקוהוליק! חייב להיות עסוק במשהו, יש לו קוצים בתחת, לא יכול לשבת רגע אחד בשקט. כל הזמן חושב,מנתח,משווה,מתלבט,מחשבן,מתכנן,מתחרת,מעלה רעיונות,מציע שיפורים, וכהה במקום שיסייע לנו במקומות שאנו קוראי לו לעזרה,הוא מעסיק אותנו נון סטופ ואנחנו מאבדים בגללו את השלווה והשקט והופכים למשרתים שלו! כלומר אנחנו מונעים מעצמנו את השלווה והשקט, את גן העדן. ההגליה הזו, הגירוש מגן העדן הוא בכלל לא חיצוני, הוא פנימי והוא בידינו!

את הספר סיימתי בשעתיים, גם בן זוגי קרא אותו וסיים במהרה. הסיכום של שנינו:

אם יש לכם טיסה להעביר ואתם מחפשים ספר קליל שיעביר לכם את הזמן ולא יעמיס- הספר הזה מוצלח, השפה פשוטה והקריאה זורמת.

בשבוע הבא אספר לכם על ספר חדש אחר שאני קוראת בימים אלו.

ערב מקסים,

יעל אוריאלי