מבוך השקרים: ואולי לא היתה אושוויץ מעולם?

הסרט חושף פיסת היסטוריה שקשה להאמין לה: בגרמניה של 1958 אף אזרח גרמני לא הכיר את המילה "אושוויץ" ופושעים נאצים התהלכו ברחובות המדינה כאזרחים מן השורה

מרלין וניג

10/06/2015


אלכסנדר פהלינג. מבוך השקרים. צילום יחצ: סרטי נחשוןאלכסנדר פהלינג כיוהאן ראדמן במבוך השקרים. אין לו מושג למה הוא נכנס (צילום: באדיבות סרטי נחשון)

אולי דווקא מכיוון שכל כך התרגלנו לדון בנושא זיכרון השואה כפי שעוצב בזיכרון הקולקטיבי, חשיבותו של "מבוך השקרים", סרטו הגרמני של ג'וליו ריקלי, טמונה ביכולתו להעביר לנו מקום הזיכרון ההיסטורי של השואה מהצד השני של המתרס – החברה הגרמנית על רקע עברה הנאצי.

הסרט מבוסס על פועלו של פריץ באואר, יהודי ששימש כתובע המחוזי של מדינת הסן בגרמניה בין 1956-68, ומי שפעל למען הבאתם לדין של אנשי אס.אס ששירתו באושוויץ.

הסיפור הקולנועי, שמתרחש בתחילת שנות ה-50 בגרמניה, מפגיש אותנו עם יוהאן ראדמן, עורך דין גרמני צעיר המתמחה בעבירות תנועה. על שולחן העבודה שלו מקפיד ראדמן לשמור את תמונת הילדות שלו עם אביו, נעדר מלחמה, כשעליה חתומה ההקדשה: "עשה תמיד את הדבר הנכון, אביך".

אמירה זו של האב מדרבנת את יוהאן ליושרה מוסרית ושאיפה למצוינות. באחד מתיקי התביעות בהם הוא מטפל, הוא נפגש לראשונה עם מרלנה, הדמות הנשית שנוכחותה הארוטית תלווה מאותו רגע את הסרט.

לכאורה, החיים בגרמניה בגמר המלחמה שבו למסלולם, אבל מתחת לרדאר רוחשת לבה רותחת של שקרים שעשויה להתפוצץ, וסימנים שלה אפשר לראות כבר בסצנה של מפגש מקרי בין בחור יהודי ובין איש אס.אס שמשמש מורה בבית ספר ממלכתי. כאשר עיתונאי נמרץ פורץ למשרד עורכי הדין שבו ראדמן עובד, בדרישה לפתוח בחקירה נגד המורה מר שולץ, נחשף ראדמן לראשונה למושג "אושוויץ".

פרדריקה בכט. אלכסנדר פהלינג. מבוך השקרים. צילום: סרטי נחשוןמרלנה ויוהאן דוהרים אל עבר גילוי האמת. נוכחות אירוטית שמלווה את הסרט (צילום יחצ: סרטי נחשון)

בתחילה ראדמן מסתייג, אך סקרנותו ויושרתו מובילות אותו ישר לתיק. בהדרגה מגלה  עורך הדין הצעיר כי בני דורו אינם יודעם כלל מהי אותה "אושוויץ", מושג שסביבו קיימת תעלומה אפלה. הוא מחליט להתגייס לתעלומה על אף חוסר העניין הגלוי והמובהק מצד בכירי המשרד לעיסוק בנושא, "דולה" אינפורמציה קריטית ופונה ישירות לתובע המחוזי-פריץ באואר, שמתרשם מאוד מהיושרה והנחרצות של עורך הדין הצעיר וממנה אותו למנהל התביעה, אך בד בבד מזהיר אותו : " להבין מה היה שם זה מבוך, אל תלך בו לאיבוד".

ברבים מחלקיו, מצולם הסרט בתנועה אחורנית, מתוך ניסיון ליצר מטאפורה מצולמת לחזרה במנהרת הזמן, לרסיסי המידע הטמונים באלפי תיקיות שאין להן דורש. מ-15 שמות של חשודים הרשימה גדלה ל-8,000 כשמהר מאוד מסתבר שהיו 10 מיליון נאצים. הגבול בין מיהו גרמני נאצי למי שאינו נאצי הולך ומיטשטש עם התפתחות העלילה.

המפגש עם יהודי בשם קירש גורם לרודמן לסמן את ד"ר יוזף מנגלה כמבוקש ראשון אך האם יצליח כנגד כל הסיכויים להתחקות על עקבותיו?

ראדמן פוגש עדים וחשודים וככל שהעלילה מתקדמת הוא מבין את עומק הזוועה ששמה "אושוויץ" כשבין היתר החומרים שהוא אוסף מסייעים ללכידת אדולף אייכמן והבאתו לישראל. אך האם יצליח לפרום את קשר השתיקה בגרמניה ולצאת מהמבוך? האם יצליח ללכוד את דמותו החמקמקה של יוזף מנגלה?

הסרט מבטא באותנטיות רגישה את המובלעת הגרמנית אך עם זאת חוטא בקלישאות רבות ולרגעים גם ב"אובר אקטינג" בכל מה שנוגע לגביית העדויות מהעדים, למשל. עם זאת, בסרט שזורים רגעים מוסיקאליים יוצאי דופן וג'סטות תנועתיות מעניינות שפותחות את המצלמה לדיאלוג עם אמנות התיאטרון. בהמשך, כחלק מהאתוס שהסרט מבקש להביא עמו, יזכו גיבוריו להגיד קדיש לא יהודי. האם יצירת גיבורים "תלושים" שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה ואינם מזוהים עם הפשעים הנאצים, מטהרים במשהו את התדמית ההיסטורית שדבקה בגרמניה?

>> לצפיה בטריילר של "מבוך השקרים":

***

מדד מרלנה - עובר פלוס. כי זאת מרלנה! והיא אסרטיבית כמתחייב מהשם

כוכבים- 4