anatmandel - הבלוג של ענת האחת

"אמא היא אמרה כן" : החתונה

לקח לי זמן עד שהצלחתי להעלות על הכתב ולתאר את הימים שלפני ואת ה- חתונה. ההתרגשות גאתה מדי יום, עד שהגיע יום רביעי (יום החתונה), אני כבר הייתי נרגשת כדבעי. עכשיו כבר אפשר לספר. סימן שחזרתי לשגרה.   יום שלישי. יום קודם, החתן והכלה הנרגשים מדברים בטלפון, מתגעגעים כי לא נפגשו כבר יומיים וצריכים לסגור […]

ענת האחת

07/12/2015


לקח לי זמן עד שהצלחתי להעלות על הכתב ולתאר את הימים שלפני ואת ה- חתונה. ההתרגשות גאתה מדי יום, עד שהגיע יום רביעי (יום החתונה), אני כבר הייתי נרגשת כדבעי. עכשיו כבר אפשר לספר. סימן שחזרתי לשגרה.

אמא של החתן

אמא של החתן

 

יום שלישי. יום קודם, החתן והכלה הנרגשים מדברים בטלפון, מתגעגעים כי לא נפגשו כבר יומיים וצריכים לסגור קצוות אחרונים. מרגישים את המתח באוויר. מתח טווווב. אני לקחתי לי יום חופש לפני החתונה כדי להתכונן לאט לאט לאירוע המרגש הזה.

התחלתי ביקיצה טבעית (0730) המשכתי בריצת בוקר וארוחת בוקר קצרה ואחר כך פדיקור – פעם ראשונה בהיסטוריה הקיומית של כפות הרגליים שלי. אחרי הצהריים השלמתי את מתקפת הטיפוח בטיפול פנים מפנק אצל הדר' לקוסמטיקה בקליניקה של דר' אריק איימס. בין הניקוי למסיכה התברר לי שיש לי ולדר' המפנקת הרבה דברים משותפים. למשל – שתינו מחתנות ילדים באותו אולם שמחות בסמיכות זמן מפתיעה ; שתינו עברנו תלאות עד למציאת השמלה המתאימה ; ושתינו מתמודדות עם המייק אפ בקמטי ההבעה סביב העיניים והשפתיים.

הלילה ירד והאדרנלין עלה. WOW. מחר זה היום.

יום רביעי. התעוררתי עם השעון המעורר ליום עמוס בדברים טובים. הבכור המקסים שלי, בתפקיד החתן, יצא ראשון לקשט את האוטו, לסדר את השיער ואחר כך לנסוע דרומה לאסוף את הכלה הנרגשת. הם יבלו את היום בצילומים ויגיעו אחרי הצהרים לאולם נסיה לחגוג את הטקס הכי מרגש בחיים.

היורשת הצעירה שלי ואני קבענו לנו סדר יום מאורגן היטב – יצאנו למסע שהתחיל במניקור מפנק ולק ג'ל (המצאת המאה לנשים עובדות שלא יודעות מה הן כפפות), אכלנו ארוחת בוקר, המשכנו לקניון לרכישת תכשיט של הרגע האחרון ומשם חזרה הביתה – שם נהיה נסיכות ליום אחד. קודם יגיע מעצב השיער הכי מגניב, כרמל חבושה, בעל טביעת עין מצוינת,  שיסרק אותנו כמיטב האופנה והפריזורה. אחר כך תגיע המאפרת המקסימה שלנו דבי מצגר (שכבר הרגיעה אותנו באיפור ניסיון), היא תדאג לנו למראה הזוהר והמיוחד שלנו בתור "האחות של החתן" ו"אמא של החתן".

אחרי הצהריים יצאנו מהבית יפות וזוהרות למשעי, מקוות שאף דמעת התרגשות לא תקלקל לנו את המייק אפ והאיי ליינר.

הגענו לאולם מוקדם כדי להספיק להצטלם "צילומים משפחתיים" לפני בוא האורחים. שם רבותי וגבירותיי, פגשנו את החתן והכלה הכי יפים בעולם. הכי מרגשים והכי מתוקים ואהובים. ברור שאני אובייקטיבית. אני אמא של החתן.

החופה הייתה מרגשת. טקס דתי ומסורתי שהזכיר לחתן ולכלה שהם המלך והמלכה אחד של השנייה וכיצד עליהם לשמר את זה כל ימי חייהם. הכוס נשברה בפעם הראשונה וכל האורחים עלו אל הבמה לנשק את הזוג הצעיר בשנייה שהם בורכו כבעל ואישה.

הערב חלף בשנייה. התחבקתי והתנשקתי עם לפחות 200 אורחים, הצטלמתי כאילו שאני רנה זלווגר על השטיח האדום בקאן , רקדתי לצלילי הדי.ג'י בכל סגנון אפשרי - באלגנטיות כמו ג'ינג'ר של פרד אסטר, כמו נגואה פואד לצלילי "מברוכ עליכ יא עריס מברוכ" וכמו אחרונת הסטודנטיות לצלילי רוק ודאנס הכי עכשוויים.

אני יודעת שכולם נהנו מאוד והיה אוכל מצוין, כך כולם אמרו לי. טעמתי קצת דג סלמון ומעט מנתח הקצבים. שתיתי הרבה מיץ אשכוליות ושום דבר אלכוהולי.

היה אירוע חד פעמי (לפחות עד שהיורשת הצעירה גם היא תגיע לפרקה), אירוע מכונן בחיים. בעיקר של הזוג הצעיר אבל גם שלי – כולם מסתכלים עלי כמו על סבתא בפוטנציה. וזה קשה רבותי וגבירותיי. קשה, ומצחיק, ו.... אין ברירה זה כנראה יגיע במוקדם או במאוחר.

בינתיים, באולמי נסיה. שעתיים אחרי חצות. למעשה כבר יום חמישי. המוזיקה שככה, האורחים התפזרו אט אט (הצעירים הם רק רוצים לרקוד),  הכלה והחתן יפים יפים הלומי יין ושיכורי הצלחה והנאה מתכוננים לסיום האירוע. אני הורדתי את השמלה ולבשתי חזרה את בגדי החול שלי. אספתי את כל החפצים של החתן והכלה כדי להעביר לרכב שלהם, והנה האירוע תם ושניהם יוצאים אל ירח הדבש שלהם במכונית המקושטת (טוב שהיה נהג תורן שלא שתה מעבר למכסת האלכוהול המותרת). הנה, קיבלתי עוד בת, חשבתי לעצמי בחיוך בלתי נראה. העייפות של ההתרגשות אפפה אותי בחום נעים.

חזרתי אל האוטו עם הקטנטונת האהובה שלי, היורשת השנייה שלי שהייתה מבושמת קלות מיין ויפה כמו מלאך, שכל הדרך אמרה לי "אימוש, אני אוהבת אותך", ואיזה כיף היה, וכמה הכלה והחתן היו יפים.

תם ונשלם טקס הנישואין.

השמלה. מאחורי הקלעים. לפני החופה

השמלה. מאחורי הקלעים. לפני החופה

המסע שהתחיל לפני כשישה חודשים בהרי הדולומיטים באיטליה הסתיים בשבוע שעבר באולמי נסיה. כל שנשאר לנו עכשיו - להמתין לצילומים, ולהתחיל את המסע האמיתי של החיים הטובים.

מזל טוב והצלחה לזוג הצעיר.

בע"ה