meravtehila - הבלוג של הכי ישראלית בעולם

לכי לדרכך

אז מה היית רוצה שאגיד לך שאני משוגע עליך וחי רק למענך. שדעתי נטרפה עלי מאהבתי אליך. שאבכה בכל פעם שאת הולכת ממני. שארוץ אליך ואבקש שתישארי כשאני צופה בך מתרחקת? שאצעק כדי שתעצרי ותחזרי אלי. מה את רוצה שאפסיק לאכול כדי שתראי כמה ענקית אהבתי אליך. שאשב מתחת לביתך ואמציא לך נגינות כינור של […]

הכי ישראלית בעולם

12/05/2013


אז מה היית רוצה שאגיד לך שאני משוגע עליך וחי רק למענך. שדעתי נטרפה עלי מאהבתי אליך. שאבכה בכל פעם שאת הולכת ממני. שארוץ אליך ואבקש שתישארי כשאני צופה בך מתרחקת? שאצעק כדי שתעצרי ותחזרי אלי. מה את רוצה שאפסיק לאכול כדי שתראי כמה ענקית אהבתי אליך. שאשב מתחת לביתך ואמציא לך נגינות כינור של פעם, שאפסיק לעבוד ורק אסתכל בעיניך הנחות מעלי. שנחייה ממים ופת לחם יבש, שאדבר אליך כל היום על השטויות שרצות לי בראש. מה את רוצה, שאנשק את כפות רגלייך ואעשה לך אהבה כל היום, שאנשום רק דרכך, שאחזיק בידך, שאלך בדרכך. מה את רוצה כדי שאוכיח לך את אהבתי, שאבטל את שמי, שאהיה את, שניתמזג לאחד, שאודיע לבנות לא להגיע יותר לביתי, שאני תפוס, מאוהב, שבוי שלך, שאין יותר עם מי לדבר, שאני לא קיים בשביל אף אחת מהן, שאני שלך לעד, שלא אהיה יותר של אף אחת אחרת לעולם. רוצה שאדבר אליך במילים סתומות, שקר אחד על גבי השני, הבטחות ועוד הבטחות, מילים מצוצות, שבועות שווא, שנחיה את המחר שאולי כלל לא יגיע. רוצה שאתעוור למענך, שאראה רק אותך, ערומה מולי, מוצצת לי, סוגדת לי, מורחת אותי בשמנים. מה היית רוצה, שאבקש שתישארי כדי שלא אשכח שהלבד קיים, שאתרגל להיות איתך ויום אחד את לא תיהיי. שאוהב אותך ואז תלכי ולא תחזרי. שאכאב. את יודעת שגם גבר יודע לכאוב. מה את רוצה שאעשה כדי להוכיח לך את אהבתי. שאפסיק לחיות, שאפסיק לנשום, לבכות מולך, רוצה להרגיש את דימעותיי זולגות ומרטיבות את כולך, רוצה לראות אותי על בירכיי, מתחתך. תגידי לי את מה שבראשך. מה את רוצה שאהיה, ציפור קצוצת כנף בכלוב, גבר על ארבע, בנך? אישך בדמותך? כדי שתימאסי את בי, שתאבדי ענין, שתישכחי שאת קיימת. אילו הוכחות אני יכול להמציא לך, את חלומותי בעצמי אינני זוכר, את תפילותי אני מתבייש לדקלם, את רצונותי אני מדכא, מה את רוצה שאהיה, כבש שלך, תינוק ברחמך, זרוע ימינך, פרק מגופך. מה את רוצה ממני, אישה מאוהבת, מה את רוצה לעשות ממני. שלך אני לעולם לא אהיה. אף אחד אינו של אף אחד. אני רק של עצמי ובקושי, את ימי אני מעביר באפלה ואת לילותי לאור המחשב. מה היית רוצה שאהייה, מה שאינני. אני לא מי שהיית רוצה שאהייה, אני מישהו אחר. את לא מאוהבת בי, את מאוהבת באהבה שלא קיימת, משהו בין אסור למותר, משהו שאולי קיים ואולי לאו, זה לא אני. תני לי חופש, עיזבי אותי למנוחה. בדידותי יקרה לי מכל, עם עצמי, לבדי, אני מרגיש חי, את עצמי לעולם לא אעזוב, את עצמי לעולם לא אאכזב, עם עצמי אני יכול לסיים ולהתחיל הכל מחדש, לאהוב ולשנוא. אישה מאוהבת, צאי מחיי ולכי לחפש לך איש אחר, אולי נולד האדם שיכול להתמזג עם טרופך, אולי יש מישהו כמוך שמאמין באהבה ניצחית, הניצחיות לא חיה בביתי, אני פשוט מידיי בכדי להאמין, אני רק מאמין במה שאני רואה, ואותך אני רואה הולכת ובאה, את אף פעם לא נישארת. אני לא מאמין במה שאני לא רואה, לאהבה אין דמות, אין לה גוף ואין לה צורה, ממש כמו האלוהים שלך, ממש כמו האמונה אליה נולדת, שלי אחרת. אלי אלוהים לא ניגלה ואהבה אינה ניראת. אז לכי ואל תחזרי, קחי את עצמך ממני ולכי לך בשבילים שרק את מכירה, שם אולי תיפגשי אדם מאמין, איתו יהיה לך שיח עמוק, בדרככם הניצחית, איפה שזו לא תיהיה. איתי לא תוכלי להגיע למעמקים כאלו, איתי תהיינה לך רק צרות, עוד דיכאון, עוד מאבק לגמור את החודש, עוד אכזבה מהחיים, עוד חרטה על הזמן שעבר ועל הפחד מלהרגיש, להרגיש אותך חיה לצידי, לצייר את חיוכך שפג מול עיני, את סנטרך המורם, את אפך האצילי, את שיערך הקטיפתי, את עורך הלבן, את עיניך הדומעות. לכי את ממני, יותר קל לי שאת תלכי. אני אשאר מאחור. בתוכי. לבדי. לכאוב אני יודע. תני לי לכאוב את כאבי בשקט, להתחרט כל ימי שנתתי לך ללכת. לבכות עליך, לבכות על העדרך, לדמיין אצלי בראש איפה את, לדפוק את ראשי בקיר מפאת סבל חסרונך, לאבד את עצמי, רחוק ממך, לדעת שאיבדתי אותך לעד, שלא היית מעולם שלי, שלא עשיתי אותך לשלי, שבחרתי לתת לך ללכת, שנישארתי עומד במקום, עם יגון שלא תדעי.

מה יהיה עלינו, בתי, מה יהיה עלינו, ילדתי, מה יהיה עלינו אישה מאוהבת שכמותך. איך באת אלי ממקום לא ידוע ואיך תלכי אליו, לשם, אל הלא ידוע. לא אוכל למצוא אותך כשארצה, לא אוכל לפגוש בך לפני כשאתפגר, לא אוכל לקרוא לך לחזור, לא אדע איפה לחפש. לכי לך, כי השבילים מחכים לך. בלעדיי. הם כולם סלולים למענך, שתידרכי עליהם, שתחצי אותם, יחפה, לכי בהם, לכי ממני, השאירי אותי בין ארבעה קירות מסוידים, אני אהיה פה, את לא תחפשי, אני אשאר פה, ערום בגעגועיי. אגדל להיות קשיש, בלעדיך, אתיבש, אתקמט, אתפרק, ואת לא תדעי. לא את יגוני ולא את בדידותי. לא את מחשבותיי ולא את חרטותיי. לא את גמגומיי ליבי ולא את תודעתי. עכשיו את יכולה ללכת.