ronzafrir - הבלוג של רון צפריר

2017. אז הוא כתב לה

אז הוא כתב לה: נשב ליד החלון. נקשיב לפעמוני הכנסייה ולרחש הגלים. על המזח יעמוד דייג, ישרוק אל הרוח. קרן אור אחרונה של יום האתמול תצבע זגוגית מאובקת ממלח בצבעי שקיעה סגולים. שנינו נחריש. נהרהר בשנה החדשה, שכמו אצל גלי הים נולדת בינינו, באיוושה קלה, לבנה ובוטחת. הדייג יסלסל מנגינתו, יתיישב על שרפרף מתקפל, יקלף […]

רון צפריר

31/12/2016


2017

אז הוא כתב לה:

נשב ליד החלון. נקשיב לפעמוני הכנסייה ולרחש הגלים. על המזח יעמוד דייג, ישרוק אל הרוח. קרן אור אחרונה של יום האתמול תצבע זגוגית מאובקת ממלח בצבעי שקיעה סגולים.

שנינו נחריש. נהרהר בשנה החדשה, שכמו אצל גלי הים נולדת בינינו, באיוושה קלה, לבנה ובוטחת.

הדייג יסלסל מנגינתו, יתיישב על שרפרף מתקפל, יקלף תפוח. צפירת ספינה קרבה מאי-שם, תנתק קורי מחשבה.

לחי סמוקה אל יד מלטפת. נתלבט בין לבן לאדום ונשלח מבט מזמין אל כוסות היין. על רצפת האבן נפזר את המילים שבחרנו.

את שלך תוציאי משקית בד לבנה הקשורה בשרוך צבעוני. תניחי אותן אחת אחת, בסדר מופתי, רהוטות וברורות.

את שלי, הפזורות על שולחן העץ הרחב, אקבץ לערימה קולנית ובשקדנות אניח אותן בין מילותייך.

אות תישק לאות, משפט ישלים משפט ומילים חופפות תכסנה את רעותן.

וכשיקום הדייג ממקומו, אוחז בדג מפרפר שפותה לקרס, יתבונן בו לרגע וישליכו חזרה למים, אשאר אני ומילה אחת אחרונה בידי - אולי.

-------------------------------------

 שתהא 2017 שנה של חזרה בתשובה.

שנחזור אל עצמנו, אל אוהבי האדם שנועדנו להיות.

שנמצא תשובות לאתגרים הקשים העומדים בפנינו כישראלים ושנדע לשים סוף לשליטתנו על עם אחר תוך הבטחת עתידנו.

אולי.