את לא נולדת אשה - הבלוג של ריקי כהן

בלי סוכר, על זרחי לילדים

כן נורית זרחי לילדים, נימוק לקראת כנס הפנקס, "על הכאן ועכשיו".

ריקי כהן

01/10/2015


ב-12 באוקטובר יתקיים במדיטק בחולון כנס "הפנקס" השנתי לספרות ילדים. זו שנתו הרביעית של הכנס (לרכישת כרטיסים), שכותרתו "על הכאן ועכשיו" מבית אתר הפנקס, הסוקר ומבקר ספרי ילדים וכן הצגות ותרבות באופן מרחיב דעת, מעשיר ומרתק.

אחת ההרצאות בכנס היא של ד"ר רתם פרגר ורנר, "אבל מי הוא כאן הילד אינו", על שירת נורית זרחי לילדים, והיא תעסוק בשאלה האם שירת הילדים שלה בעצם מתאימה יותר למבוגר המקריא מאשר לילד המקשיב/קורא.

בהיותי חובבת אדוקה של כל כתיבת זרחי, גם זו לילדים, ואמא הקוראת לילדיה כבר שנים מספריה אני מבקשת להציג עמדה, בטרם שמעתי את ההרצאה המסקרנת. לטעמי ההפרדה הזו לא נכונה במקרה של זרחי, שלעתים נוטים לתייג את ספרות הילדים שלה כמורכבת או מסובכת וחידתית. קביעה כזו עושה הערכת חסר לילדים שלנו, שאינם זקוקים בהכרח לשירים וסיפורים המציגים תמונת עולם ורודה וסכרינית, שבה רגשות הילדים נצבעים בצבעי הסוואה שקריים והסופים בהם מתקתקים. בשירתה של זרחי לילדים יש התמודדות רגשית של כותבת שמכירה עד נימיה הדקים ביותר את עולמו הרגשי של הילד/ה, את הנפש והתודעה המתגבשת שלו על העולם.

הנה דוגמה בשיר הזה המופיע ב"דודה מרגלית נפלה את השלולית", מקבץ משירי הילדים שלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן 2011:

נורית זרחי

אני יודעת כי לו הייתי קוראת את השיר הזה בילדותי, באירוע הטראומטי בו נדרס כלבי האהוב, הוא היה מספק לי את השיקוף והאשרור שנזקקתי לו כל כך לרגשות שהמבוגרים סביבי ביטלו, בדיוק כמו האם בשיר. הנחמה הזו היא ערך יקר שנחקק בנפש ילד.

ובשיר "במדרגות אל השינה":

אני יורדת

במדרגות אל השנה.

בראשונה

אני דורכת על קטיפה,

בשנייה על פרוות ים קצופה,

בשלישית אני יורדת

על מדרגה ערה,

חיה רעה אני פוגשת שם

מוכרה,

ואז אני אומרת לה מילת שינה

והחיה נמסה וחסל.

ואני כמו תות,

בפי השינה נבלעת

כבערסל.

מלבד הפואטיקה המבריקה לשונית, יש בשיר ביטוי להתמודדות אוניברסלית של הילד/ה עם החרדות של טרם שינה, ויש בו גם לחש סודי ופרטי נגדן, הצעה להתגבר בעזרת המילה, וכן הבנה שהשינה מגנה ועוטפת. זו מתנה גם לילד וגם למבוגר, ולשניהם אפשרות לאוורר את השיח על החרדה באופן מחזק ומלא תקווה.

ולא רק עצב והתמודדות עם משברים ואובדן יש אצל זרחי כמובן. הומור ייחודי, חיזוק והעצמה של יצירתיות הילד ושל הייחוד שלו בעולם, אישור לאינדיבידואל שלו, אלו לא תמיד זמינים בעולמו. ומעל הכל הדמיון, תעופת הדמיון של זרחי שמזמינה להמראה את זה של הילד. אחד השירים היפים ועדינים שלה מופיע באותו ספר עם האיור הנהדר של לנה גוברמן. זכור גם הביצוע המעולה של אריק אינשטיין והלחן המדבק של יוני רכטר.